5775 פניני המזרח, פרשת חקת

peninei hamizrach

  5775 פרשת חקת

שרשרת התורה

כתוב בתורה “אדם כי ימות באוהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים” כוונת הפסוק על אדם יהודי שנמצא בת בתוך אוהל ולא הכוונה אוהל בלבד אלא כל שיש מעליו תקרה, כל הנמצא תחת אותה תקרה יטמא וכל שיכנס אל אותו אוהל יטמא. והנה דין זה רק נאמר במת יהודי אבל אם המת הוא גוי אינו מטמא.

השאילה היא מדוע רק ביהודי מטמא ואין הגוי מטמא? כתוב בגמרא “אמר רבי יונתן לעולם אל ימנע את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באוהל” פירוש אפילו אדם שעומד למות שלא יפסיק מללכת לבית המדרש וללמוד תורה

מעשה היה עם הרב הגאון רבי יעקב יוסף זכר צדיק לברכה בנו של מורינו ורבינו מאור עינינו רבי עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה שהיה חולה במחלת הסרטן הארורה “לא עלינו” והיה ממשיך למסור את כל שיעוריו הקבועים אפילו שהיה חלוש מאוד מכל הטיפולים הקשים. כשבוע לפני שנפטר בא אביו לבקרו הרב עובדיה יוסף ושאלו אתה מתפלל במנין? והשיב לו כן! אתה ממשיך למסור שיעורים? השיב לו כן! ויש לי שיעור ללכת אליו, שניהם בכו בדמעות שליש ואמר לו אביו תמשיך אל תפסיק לתת שיעורים. ידוע שישירות משיעורו האחרון לקחו את הרב יעקב יוסף אל בית החולים ומשם לא יצא, כעבור שבוע נפטר והלך לבית עולמו מנוחתו עדן. זהו כוונת הגמרא לא להפסיק מלימוד התורה אפילו בשעה שאדם עומד למות.

ממשיכה הגמרא “אמר ריש לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר אדם כי ימות באוהל” ישנם הרבה פירושים למאמר זה, אבל נעמוד על אחד מהם.

משל לסוחר גדול, שהיו נוהרים אליו קונים לא רק מעירו אלא גם מהעיירות הסמוכות, ולרגל מסחרו היה טרוד כל היום והלילה, ולא היה לו זמן אפילו ללכת לבית הכנסת ולהתפלל.

עברו שנים ושער לבן נראה בזקנו, כוחותיו נתדלדלו, והתחיל להרגיש כי הוא מתקרב אל יום האמת, וכי עליו יהיה לתת דו”ח מפעליו. החליט להכין צידה לדרך, התחיל ללכת לבית הכנסת ואחר התפילה ללמוד שתי שעות. לא השגיח על הסוחרים והקונים כי הכל הבל ולא יועילו לו בשמים.

כשיצא מבית הכנסת אחרי שלוש שעות והגיע לחנותו, שאלה אותו אשתו בתימהון, הלא כל החנות מלאה באנשים וכולם יוצאים והולכים, אמר לה הייתי טרוד והייתי מוכרח להתעכב.

ביום השני שוב הלך לבית הכנסת ושוב נשאר ללמוד, הלכה אשתו לראות מה קורא שם, ונבהלה לראות שהוא לומד. התחילה לצעוק בקול מה זה איתך יצאת מדעתך או אולי אתה משוגע, החנות מלאה אנשים ואתה יושב לומד!? ולא שאיכפת לי שאתה לומד ועל זה שנגרם לנו הפסד ממון אבל איך נגרש את הקונים ילכו הם למתחרים שלנו.

ענה בעלה ואמר לה, תשמעי נא אישתי היקרה מה היית עושה אם בא מלאך המות ואמר לי הגיע זמנך להפטר מן העולם, היית יכולה לומר לו שאין זמן עכשיו יש קונים בחנות? ולכן תחשבי לעצמך שעכשיו בשעות אלו שאני לומד כאילו אני מת ובעוד כמה שעות אחזור לתחיה.

זה כוונת המאמר אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה. אדם צריך לחשוב עצמו כמת לזמן שהוא לומד אין דבר שבעולם שיעצור אותו משעה זאת שלומד, ולזה אף אחד לא יכול לענות וכך יוכל ללמוד תורה. ולכן כדי שניקח זמן אפילו קצר מאוד ונקדיש אותו ללימוד התורה נכבה את הטלפון וכל דבר אחר שיכול להפריע לנו ונתרכז אך ורק בלימוד התורה לזמן הזה.

וכאן היא תשובתינו שאנחנו היהודים שלומדים תורה וממיתים עצמינו עליה אנחנו נטמא אחרי המות כי במקום שיש קדושה יש טומאה, אבל הגויים שאין להם תורה לא יטמאו אחרי מותם כי אם אין קדושה אין טומאה.

 

חידה

מה המספר הבא 1 6 13 22 33 …

תשובה לשל שבוע שעבר

אבא אמא 4 בנות ואח אחד = 7 לכל בת יש אח אחד הוא אותו אח היה לכולם

 

צמיד התורה

פרשת השבוע עוסקת בתחילתה במצות פרה אדומה, והתורה מתייחסת אל מצוה זו וקראת אותה חוק. וכך כתוב “זאת חוקת התורה אשר צוה ה’ לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול” ורש”י מסביר מדוע קוראת התורה למצוה חוק? לפי שיצר הרע והגויים אומרים מה טעם יש לכם במצוה זאת לפיכך קרא לה חוק שהיא גזירה של הק יתברך ואין לנו רשות להרהר אחרי המצוה.

ונסביר את הדברים כי בשעה שאדם בא לעשות מצוה, בא אליו היצר הרע ואומר לו מה המצוה הזאת? מה שאתה עושה אינה אפילו מצוה ה’ לא רוצה שתעשה מצוה זו שאינך יודע למה אתה עושה אותה. ואם כבר עשינו את המצוה אומר לנו יצר הרע אתה בכלל יודע למה עשית את המצוה הזאת? אז למה עשית אותה. או שאומר רואה אתה איזה מצוה חשובה עשית שאתה מבין אותה כל כך יפה. ומה הוא עושה הוא מכניס בנו גאוה לומר אם אנחנו מבינים את המצוה נעשה אותה ובכך נראה כמה אנחנו חכמים ונבונים ואם אנחנו לא יודעים את טעם המצוה לא נעשה אותה כי אנחנו חכמים ונבונים כל כך לדעת יותר מה’ חס וחלילה שלא נעשה אותה כי היא לא רלבנטית כי אנחנו לא מבינים וכדומה.

ולכן אמרה לנו התורה זאת חוקת התורה. שהתורה היא חוקה ויש מצות שנבין קצת את הסיבה ויש שנבין יותר ויש שגם לא נבין כלל וכלל אבל בכל זאת חייבים אנחנו לקיים את כל המצוות שבתורה מבלי להתחכם ולנסות לתת טעם לכל מצוה.

ודע שהרי שלמה המלך עליו השלום שהיה חכם מכל אדם וידע אפילו שפת החיות והצמחים. לא יכל להשיג ולהבין את מצות פרה אדומה. וזהו שאמר שלמה המלך בקהלת “אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני” פירוש חשבתי בלבי שאני אחכים ואגיע להבין סוד של פרה אדומה, אבל היא רחוקה ממני מלהבין. ואם כן אנחנו שבכלל לא חכמים כמו שלמה אפילו שלא נבין שאר מצוות בכל אופן נעשנה.

מעשה אבות

מעשה עם הגאון רבי צמח צרפתי, שהיה יושב ולומד תורה בביתו שבתוניסיה, והנה קרוב לשאת חצות לילה כבה נרו. והלילה היה ליל סגריר, רוח זלעפות נשבה בעוז, וגשמים חזקים ניתכו ארצה, חיפש הרב להדליק נרו אך לא היה לו במה להדליקו. סמוך לביתו גר אופה ערבי, חשב הרב ללכת לבקש מהאופה שידליק לו את הנר. וכך עשה דפק בדלת וביקש מהערבי שידליק נרו ויצא בדרך לביתו כבה הנר, הסתובב וביקש שוב מהערבי להדליק הנר, ושוב כבה הנר והלך ודפק פעם שלישית בדלתו של אופה הערבי. האופה כעס כבר אמצע הלילה ומחר יש לי לקום מוקדם ועכשיו לא אוכל לישון, וגם סיפר לו על כובד הקורה שצריך להרים כל פעם שפותח את הדלת. ביקש הרב צמח סליחה מהאופה ואמר לו אני מברך אותך שה’ יתברך יתן לך כסף וזהב כמשקלה של קורה זו. שמע הערבי ושמח כי ידע שהרב איש קדוש וברכתו תתקיים, הדליק נרו ואף לקח הנר לבית הרב שלא תכבה.

יום אחד יצא האופה לרחובות העיר, פגש בו אדם זר ושאל אותו בכמה אתה משתכר? ענה לו שני פרנק ליום, אמר לו תרצה לעבוד אצלי ואתן לך 10 פרנק ליום? השיב האופה שהוא מוכן. התחילו השניים ללכת הוציא אותו איש זר מטפחת מכיסו, ואמר לו לכסות עיניו לבל יראה היכן הבית כי הוא במקום סודי. בהגיעו לבית שהיה רב מימדים, ויפה למראה, הוביל אותו אל המרתף. במרתף היו שקיות מלאות אבנים טובות ומרגליות. אמר לו לסדר את החדר, והזהירו לבל יאמר לאיש על מה שהוא עושה. כעבור חדשיים סיים את העבודה וקיבל את סכרו ואף קיבל מתנה נכבדה.

כעבור מספר ימים עבר האופה בשוק, ושמע כרוז המכריז מטעם השלטונות כי ישנו בית שמוצע למכירה פומבית, בהית היה שייך לאשם זר שמת פתאום, ולא השאיר צואה. חשב האופה בלבו אולי זה הבית שעבדתי בו, והוא מלא יהלומים, והציע מחיר גבוה לקנות את הבית וזכה במכרז, לוה כספים ושילם עבור הבית. כמה שמח בראותו שהיה זה הבית שעבד בו נכנס פנימה וכן היה מלא באוצרות, ובין רגע הפך להיות עשיר, שילם את חובו, אבל פחד שיחשדו בו שגזל או הרג ולכן מכר את הבית ועבר אם כל רכושו לאיסטבול.

הרב צמח כשהגיע לגיל 70 רצה לעלות אל ארץ ישראל ולחיות סוף ימיו בארץ הקודש. בדרכו עבר באיסטנבול, ראשי הקהילה קבלו אותו עם הקהילה יחד, וערכו לפניו קבלת פנים מפוארת. אחרי קבלת פנים יצא הרב ומלוויו לכיוון הבית בו ישהה. בדרך פגשו חבורה מוסלמים עשירים ובתוכם אחד לבוש פאר, נגש אל הרב ונשק את ידיו וביקשו שישהה אצלו. לאחר שלשה ימים שאל המוסלמי את הרב האים אתה יודע מהיכן לי כל העושר הזה? ענה לו לא! אמר לו אתה זוכר את אופה הערבי השכן שלך? ענה לו כן והוא איש טוב, אמר לו אני הוא ואתה הוא שברכתי אותי בעושר הזה באותו לילה שהדלקתי לך הנר. ולכן קח נא מתנה זו סכום נכבד ולכשתגיע אל ארץ ישראל שים אותו בבנק והבנק כל חודש יתן לך סכום יפה ותחיה כך כל ימי חייך. כך עשה הרב ואף היה לו מספיק כסף לחלק לעניים.

דבר הלכה

לאחר הנטילה ישפשף ידיו זו בזו ג’ פעמים, ולאחר השיפשוף יגביה ידיו עד הראש ומיד יברך על נטילת ידים, אחרי שיאמר את הברכה ינגב את ידיו.

מי שיש לו גבס (לא עלינו) על ידו האחת ונוטל רק ידו השניה לנטילת שחרית או של סעודה בכול זאת מברך על נטילת ידים בלשון רבים ולא על נטילת יד בלשון יחיד.

הנוגע בנעלים או בסנדלים צריך ליטול ידיו, אבל אם נוגע בגרביים נקיות או בשרוכי בנעלים אין צריך נטילה, וכן הנוגע בגופו אחרי שהתרחץ אין צריך נטילה, אבל הנוגע ברגלו אפילו שהי רחוצה צריך נטילה. וכן אם לא רחץ גופו ונגע במקומות המכוסים שבגופו צריך ליטול ידיו