5775 פניני המזרח, פרשת בלק

peninei hamizrach

  5775 פרשת בלק

שרשרת התורה

פרשת בלק מדברת על בלק מלך מואב, שראה שבני ישראל נלחמו עם סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן והרגו אותם, פחד שעתה הגיע תורו. מה עשה קרא אל בלעם הרשע וביקש ממנו שיקלל את “שונאי ישראל” כדי שיוכל לנצחם במלחמה, והציע לו הון רב, בלעם היה מוכן אך בתנאי שה’ יתברך יסכים אך גם בסוף ראה ה’ שרוצה בלעם ללכת עם שרי מואב לקלל את “שונאי ישראל” ונתן לו רשות ללכת. אמנם לא ניתנה לו האפשרות לקלל.

המשנה במסכת אבות אומרת בזה הלשון “כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, (מסתפק במה שיש לו ואינו חומד ממון אחרים, וחביב עליו כבוד חבירו, ומידת הנדיבות) ורוח נמוכה, (ענוה יתירה) ונפש שפלה, (זהירות ופרישות מהתאוות, אדם שמשפיל עצמו בין אנשים ואינו גס רוח, והזהיר) מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, (קמצן, ורדיפת הממון) ורוח גבוה, (בעל גאוה) ונפש רחבה, (רוב התאוה) מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע? תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא, שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, אבל תלמידיו של בלעם הרשע, יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך”.

והנה אם נתבונן בסוף המשנה הנ”ל כתוב שתלמידי אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלים בעולם הבא, ותלמידי בלעם הרשע יורשין גהינום ויורדין לבאר שחת שנאמר אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך. יש לשאול מדוע אנשי דמים ומרמה שהלא הם מתלמידי בלעם לא יחצו ימיהם שכפשוטו לא יחיו חצי שנות חייהם שהיו קצובים להם כשנולדו, וגם דבר והיפוכו שתלמידי אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה, כלומר שהם אוכלים ושבעים שהם שמחים וחייהם מלאים, היאך מידות אלו קשורות לחיי עולם הזה כלל?

נראה להביא שתי פירושים האחד כפשוטו כיון שהם רשעים כאלה הקב”ה מסלק אותם מהעולם ואלו שהם צדיקים העולם צריך להם ולכן הקב”ה שומרם בעולם.

אך נראה לפרש בדרך יותר מבוארת את המידות הנ”ל כתוב במשנה במסכת אבות הקנאה, התאוה, והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם ובאמת ששלושת מידות של בלעם הם עין רעה-קנאה, רוח גבוה-כבוד, נפש רחבה-תאוה הרי הם מוציאים את האדם מן העולם כיצד? שהרי כתוב בפסוק לא יחצו ימיהם כלומר שלא יחיו חצי מהימים שלהם ולא הפירוש שימותו קודם זמנם אלא שחייהם עלי אדמות שהם כל כך עסוקים בכבוד שלהם ומי כבדם ומי לא, ולמלאות את התאוות שלהם מתי ילכו לחופשא זו ומתי ילכו לבלות כאן והיאך ימלאו את זמנם “החפשי” וכן כמה הזולת מרויח בעסקו, ומדוע מרויח יותר ממני ואינם חיים באותו רגע שבו הם נמצאים אלא נגררים מדבר לדבר וכל הזמן דואגים מה נעשה מחר, אבל הרגע הזה אינם חיים בו ואינם מנצלים אותו ולכן רוב ימיהם אינם חיים. אבל תלמידי אברהם אבינו שכל חייהם הם סביב ה’ יתברך ויודעים שהעולם הזה הבל ומה יש בכבוד ושמחים בחלקם הרי הם מאושרים ובכול רגע מודים לה’ יתברך על כל הטובה שעושה עימהם הם אלו שחייהם מלאים כי הם חיים ברגע שבו הם נמצאים ולא דואגים על מחר.

 

 

חידה

ישנם שבעה אחים שאוהבים ללכת לחנות גלידה מסויימת

אחד כולך כל יום!

השני הולך יום כן יום לא

השלישי הולך יום כן יומיים לא

רביעי יום כן שלושה לא

חמישי יום כן ארבעה לא

שישי יום כן חמישה לא

שביעי יום כן שישה לא

יום אחד נפגשו כולם, בעוד כמה ימים יפגשו כולם שוב?

תשובה לשל שבוע שעבר

46, רצף המספרים היה להוסיף 5 7 9 11 ועכשיו 13

 

 

צמיד התורה

כתוב בתורה שבלעם אמר לבלק “לא אוכל לעבור את פי ה’ אלוקי לעשות קטנה או גדולה” בלעם בדבריו נשמע כמו צדיק יסוד עולם איך שאומר שאינו יכול לעשות שום דבר שאינו רצון ה’, אך כמו שיתבאר ומבואר בפסוקים בלעם הרשע בשפתיו אמר משהו אך ליבו זמם לקלל את “שונאי ישראל” ולהחשילם לעבוד עבודת אלילים. איזה רשע הוא הלעם כיצד מדבר בפיו דבר ובליבו חושב להיפך, התורה מלמדת אותנו את זה כדי שנלמד לעצמינו כיצד לא להתנהג, בתחילת כל תפילת העמידה אנחנו מתחילים “ה’ שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך” פירוש ה’ תעזור לי לפתוח פי כי בלעדיך איני יכול ולמה תעזור לי כדי שפי יוכל לומר תשבחות לפניך והנה השפתים אומרים ניבול פה, ומספרות לשון הרע ורכילות, ובכל זאת אומרים לה’ שאין לנו כח דיבור מבלעדיו ה’ ישמור אותנו זה ממש כמו בלעם הרשע, אדם עומד לעשות עבירה ואומר בעזרת ה’ נעשה כך וכך, או ככשואלים אדם אתה בא ללמוד היום יש שיעור וכדומה אומר אם ירצה ה’. אם נתבונן נראה שזוהי סתירה למה שאנחנו אומרים ממה שאנחנו עושים.

התורה ממשיכה “אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם” ה’ יתברך ראה עד כמה רצה בלעם הרשע ללכת עם שרי בלק מלך מואב כדי לקלל את “שונאי ישראל” אפילו שה’ אמר לו אל תלך, אבל בלעם רצה כל כך ללכת שה’ אמר לו קום לך, מכאן למדו חז”ל בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו שבתחילה ה’ אמר “לא תלך עמהם” ואחר כך אמר לו “קום לך אתם”

והנה ידוע שאין דבר העומד בפני הרצון אבל אנחנו רואים שאנחנו רוצים ולא קורא כלום והתשובה לכך היא שהרי ישנם הרבה רצונות לכל אדם אדם רוצה להיות עשיר אך מצד שני רוצה חיים שלווים בלי עמל וטורח, ולכן יש לו שני רצונות שנוגדים אחד לשני ולכן התורה אומרת לנו “ואהבת את ה’ אלוקך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך” שאדם צריך שיהיה לו רצון אחד והוא לעשות רצון ה’ מבלי לסתור את הרצון שלו שנעשה מצוות מתי שנוח ומתי שלא נוח לא נעשה מצוה כי זה סותר אחד לשני וכך היו דרכי בלעם הרשע. עד כמה עלינו להתרחק מדרכי הרשע ולהתדבק מדרכי היושר והטוב.

 

מעשה אבות

רבי יעקב מליסא ידוע כה”חות דעת” על שם ספרו, אחרי נישואיו החליט לעסוק במסחר בכדי שלא יבוא להשתמש בכתרה של תורה. יום אחד רבי יעקב ושותפו באו לדון בדין תורה אצל רב העיר שהיה צעיר מרבי יעקב ואף קטן ממנו בתורה, הרב צידד עם שותפו של רבי יעקב וכך הפסיד רבי יעקב בדין. רבי יעקב טען כי הרב טעה בדין וכי הוא זיכה את שותפו בטעות ושלא כדין, ויצא מלפני הדיין בתרעומת. שותפו של רבי יעקב פנה אליו בתמיהה כיצד מרעים רבי יעקב על פסק הדין של הדיין, אך רבי יעקב עמד על שלו כי הדיין טעה. הציע לו שותפו שילמדו יחדיו את ההלכה בשלחן ערוך ומפרשיו ויראו מי היא הצודק הרב או רבי יעקב.

אחרי שלמדו וליבנו את ההלכה גילו כי האמת עם הרב הדיין ורבי יעקב הוא זה שטעה. פנה אליו שותפו עכשיו תלך ותבקש מחילה מהרב ותפייס אותו על אשר יצאת ממנו בתרעומת? ענה לו רבי יעקב אפייס אותו! אלך אליו שינזוף בי ויתיח בי דברים על אשר לא קבלתי את פסק דינו באהבה. וכך עשה נכנס אל הרב הוריד את נעליו והתודה אל הרב וביקש ממנו שינזף בו ויכיח אותו על מעשיו, כל העיר שמעה מכך ותמהה היאך רבי יעקב היה מסוגל ככה להתחנן בשביל מחילה מהרב שהיה צעיר ממנו.

מעשה היה עם הרב סלימן מוצפי, שהיה נוסע מפעם לפעם לצפת להתפלל על קברות הצדיקים, יום אחד ביקשו להצטרף אותו 15 אנשים לנסיעה. הזמין הרב אותו שיקח אותם אך באוטו היו רק 14 מושבים, מיד אחד מהנוסעים אמר כי לא חש בטוב ולא ישתתף בנסיעה. אבל הרב בכל אופן פנה אל הנהג ושאלו ואם לא היה עוזב אותו האיש מה היית עושה? ענה לו הנהג הייתי מזמין עוד מכונית בשבילו. הנהן הרב ואמר ככה צריך לעשות כדי לא לבייש אף אחד.

 

דבר הלכה

סדר עטיפת הטלית הוא כך, יברך להתעטף בְציצית, ומיד לאחר כך יתעטף בטלית על ראשו כשארבע כנפות הטלית יורדות קדימה כנגד פניו, ולאחר מכן יאחז את הצד הימני של הטלית וישליכו על כתיפו השמאלית, (וטוב שישהה כך כדי הילוך ד’ אמות) ואחר כך ישליך גם את הצד השמאלי שכנגד פניו לאחוריו על כתפו השמאלית, באופן שכל ארבע הכנפות יהיו מונחות מאחוריו, וישהה כך כדי שיעור ארבע אמות, ואחר כך יוריד הטלית על גופו ויסדר באופן שיהיו שתי כנפות הציציות לפניו ושתים לאחוריו.

יש להקפיד בשעת העטיפה שלא לכסות את כל הפנים והעינים, אלא העטיפה צריכה להיות סביב הצואר וחלק התחתון של הפנים למטה מפיו, והנוהגים לכסות את פניהם ועיניהם בשעת העטיפה מנהג טעות הוא בידם, וכן הנוהגים לכרוך את הטלית על צוארם כמו צעיף, באופן שכל הציציות לפניו, אינם יוצאים ידי חובת המצוה וברכתם ברכה לבטלה, ומצוה להוכיחם, בדרך יפה מבלי להעליב כיון שלא ידעו.