5775 פניני המזרח, פרשת דברים

peninei hamizrach

5775 פרשת דברים

שרשרת התורה

“אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב.” רש”י מסביר את המילים ודי זהב “שהוכיח את בני ישראל על חטא העגל, שעשו את העגל בגלל רוב הזהב שהיה להם, כמו שנאמר בפסוק בהושע פרק ב פסוק י “וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל”. כוונת רש”י היא, שמרוב הכסף שהיה להם יצא להם החטא הגדול הזה.

פעם שמע החפץ חיים, הלוא הוא רבי ישראל מאיר קייגן הכהן מראדין, אדם ששאל את חבירו “מה נשמע אצליכם?” והלה ענה לו ברוך השם, אך לא היה מזיק אם היה יותר טוב. התערב החפץ חיים ואמר, איך אתה יודע שיותר טוב לא היה מזיק? ואולי כן! והוסיף הרב ואמר הרבה אנשים אומרים “גם זו לטובה” אך אומרים זאת עם אנחה, כלומר היו רוצים שיהיה אחרת. אך אין כוונת מילים אלו כך. אלא, כשאדם אומר “גם זו לטובה” צריך שיאמין שזו היא הטובה היחידה שיכולה להיות הרגע.

באחת משיחותיו של החפץ חיים אמר כי כאשר אדם מתפלל על דבר מה, לא יתעצם ויאמר, רבונו של עולם תן לי דבר זה! וזאת מכיוון שאדם לא יודע מה טוב בשבילו, כמו שאמר שלמה המלך בקהלת “יש עושר שמור לבעליו לרעתו”. אלא, צריך אדם לבקש בתפילות שלו כך, רבונו של עולם אם טוב הדבר עבורי תן לי ואם לא לא. (ראוי לציין כי כאשר אדם נפגש עם בחורה על מנת להשתדך איתה ולבנות בית יהודי כשר, לא יתפלל שזו שנפגש אתה כעת תסתדר לו ויתחתנו. אלא, יתפלל שאם היא הנכונה והראויה לו אזי שהכל יסתדר ביניהם, ואם לאו, שהיא תהיה זאת שתבטל, שכך לא נפגע אנחנו בזולת ח”ו)

ומשל למה הדבר דומה. לאדם שהיה לו בן, הלך לו אצל בעל המכולת ואמר לו אם תראה את בני עובר ליד המכולת תן לו סוכריה, ותעשה לי חשבון ואני אשלם לך. והנה בעל המכולת הפריז יתר על המידה וכל פעם שעבר הילד אפילו עשר פעמים ביום היה נותן לו לא רק סוכריה אחת, אלא היה נותן לו כמה סוכרות למיניהם. עד שכל שיניו של הילד נהרסו והיה צריך ללכת אל הרופא שיניים. אוי וכמה כאבים היו לו, וגם כמה כסף עלה לו לאבא. אחרי הטיפול שיניים פגש בעל המכולת באב ומסר לו חשבון נכבד עבור כל הסוכריות. צעק עליו האב ואמר במקום שאני אתן לך את החשבון של הרופא שיניים אתה מביא לי חשבון?! מי אמר לך לתת לילד סוכריות בלי מידה, אתה בר שכל, אבל הילד לא מבין.

כך הקב”ה, נותן לנו טובות ואנחנו רוצים עוד, אבל אולי אין רוב הטובות לטובתינו, ואולי אף לרעתינו ח”ו.

ומעשה היה עם אחד מתלמידי ישיבת ראדין, ישיבתו של החפץ חיים, שנשא אשה והמשיך ללמוד תורה, וחותנו היה מפרנסו כמה שנים כפי ההסכם שעשו. בנתיים המשפחה גדלה לה והפרנסה אזלה, כי כבר עברו ימים מאז שנגמר ההסכם, והיה מוכרח בלית ברירה לצאת למסחר. אך כיוון שהיה צעיר לימים רוב המסחר נשלט אצל הסוחרים הוותיקים והמנוסים, ולא עלה בידו כי אם מעט מסחר. עלה בלבו רעיון, קנה כרטיס הגרלה, ונסע לראש הישיבה החפץ חיים שיתן לו ברכה שיזכה בהגרלה. כשהגיע לראדן פגש בחבר נעורים, וסיפר לו לשם מה הגיע לעיר. כשמוע החבר ייעץ לו שלא יספר לרב שקנה כרטיס הגרלה, כי הוא לא ישמח. אלא, יספר לו את קשיי הפרנסה והרב יברכו ובכך אפשר שיזכה בהגרלה. שמע לקול חבירו ונכנס אל החפץ חיים, וסיפר לרב את מצבו. אחז הרב בשתי ידיו את ידו וברך, “ה’ יתברך יעזרך שתביא לחם לפי הטף, ותזכה לגדל בניך לתורה לחופה ולמעשים טובים, ולרוות מהם רוב נחת יהודי”. אמן! ענה אך היה מאוכזב שהרב לא ברכו שיצליח בעסקיו. אמר, ישאר עוד לילה ומחר שוב יחזור אל הרב ויבקש ממנו ברכה ואולי הפעם יברכו בהצלחה בפרנסה. אך גם למחרת הרב ברכו אותה ברכה. עמד האיש כמסומר למקומו, רגליו מאנו לעקור ממקומן, לא עבור ברכה זו הגיע לכאן אמר לעצמו.

הרב התכנס בעצמו. טמן ידיו בחיקו, הרכין ראשו, וסח כאילו לעצמו. “ישנם אנשים שכאשר שואלים אותם למצבם, עונים הם: לא רע, אך טוב יותר לא היה מזיק…מניין להם שטוב יותר לא יזיק, אולי אם יהיה להם טוב יותר זה דוקא כן יזיק להם?!…. אנשים באים להסיח לבם ולבקש עצה, אך לא עצה הם רוצים, אלא שאסכים לדעתם”. ולפתע ננער הרב ממקומו, קם והניח ידו על כתפו של האיש ואמר במתק שפתים “הנה בא לפניי אברך מבקש לזכות בזכיה הגדולה, ואני מברכו בבנים טובים. שירווה מהם רוב נחת יהודי ויגדלם לתורה לחופה ולמעשים טובים. וזו היא הזכיה הגדולה ביותר שתתכן לו לאדם. נרעש האיש והבין את המסר והלך לו לשלום.

והמסר ברור!… שבת שלום!

חידה

איזה מספר מ1 עד 10 (אפשר גם חצי מספר), אם תוסיפו לו מספר 3 או תכפילו ב3 התוצאה תהיה שווה?

תשובה לשל שבוע שעבר

עט 4 עיפרון 7

צמיד התורה

כתוב בפרשתינו פרשת דברים: “ה’ אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם”. רש”י מביא את ה”ספרי” ששואל: יוסף עליכם ככם אלף פעמים, מדוע חוזר על עצמו משה ויברך אתכם כאשר דבר לכם? אלא אמרו לו בני ישראל למשה, משה אתה נותן קצבה לברכתינו (שאתה אומר עד אלף פעמים), אבל כבר הבטיח הקב”ה לאברהם אבינו: “אשר אם יוכל איש למנות”. לכן אמר משה “יוסף עליכם ככם אלף פעמים” וזו היא ברכה משלי! אבל ה’ יברך אתכם כאשר דבר לכם, כמו שהבטיח לאברהם אבינו ע”ה.

יש לבאר את כוונת משה רבינו שאמר זו היא ברכה משלי. מה הכוונה משלי? ועוד יש להבין מדוע אמר משה דוקא אלף פעמים ולא יותר? ולמה דוקא מספר אלף?

הנה כשחטאו בני ישראל בחטא העגל, אמר הקב”ה למשה “ואעשה אותך לגוי גדול”. וכן כאשר בני ישראל ביקשו בשר, הקב”ה אמר למשה “ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו” (ממנו הכוונה מישראל). הרי שה’ הגדיל את המדה מכלל ישראל בשביל משה אבל לא נתפרש כמה יותר מבני ישראל, אפשר אולי קצת יותר? אלא, ידוע כי מדה טובה היא מרובה ממדה של פורענות פי 500, ולכן כאשר אמר ה’ ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו הכוונה היא פי 500 פעמים יותר. והרי ה’ אמר למשה פעמיים, אם כן הנה 1000 פעמים יותר. והגמרא במסכת ברכות דף ז אומרת, שכל דיבור שיוצא מפי הקב”ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר אלא מתקיים (אפילו שלא נתקיים התנאי כיוון שה’ יתברך אמר שיעשה דבר לטובה אינו משיב דברו, אלא מקיים את דיבורו) (וזה חוזר על מה שאמרנו בשבוע שעבר שאדם אפילו אמר בלי נדר צריך לקיים את דיבורו. אצל ה’ יתברך אפילו לא נתקיים התנאי עדיין הוא מקיים את ברכתו). וכיוון שכן, הרי הקב”ה מקיים את מה שהבטיח למשה רבינו, ולכן אמר משה רבינו הנה הברכות שלי אני נותן לכם וזהו שאמר יוסף ה’ עליכם ככם אלף פעמים, ולכן בחר דווקא במספר אלף.

מעשה אבות

מעשה שסיפר הבן איש חי. מעשה בחסיד אחד ירא שמים שהיה יושב ולומד תורה עד חצות הלילה בחדר שינה אשר אשתו ובניו היו ישנים שם. והנה תוך כדי לימודו בספר הזוהר הקדוש בכוונה ובהתלהבות, נשכו עקרב. צעק בקול גדול מתוך כאב, עד שהעיר את אשתו משנתה, ושאלה אותו מה קרה? מדוע אתה צועק ככה? ענה לה נשכני עקרב! לקחו נר והתחילו לחפש את העקרב, אך לא מצאוהו. אמרה האשה לבעלה צריך ללכת לישון בחדר אחר מאחר ולא מצאנו את העקרב, שלא יצא וישך עוד פעם.

וכך קמו ולקחו את ילדיהם לחדר אחר לישון. אחר שישבו שם כמה זמן אמרה האשה לבעלה, איפה השמירה של התורה שכתוב בה בשכבך תשמור עליך? הרי אתה היית יושב ולומד תורה והיאך נשך אותך עקרב, ולא שמרה עליך התורה? עוד לפני שהספיק לענות לה שמעו קול רעש גדול מהחדר הראשון. היה זה הקיר והתקרה שנפלו יחד, שם באותו מקום שהיו ישנים עם הילדים. ומיד אמר לאשתו הנה השמירה של התורה. אם לא היה בא העקרב לנשוך לא היינו יוצאים מהחדר שינה, והיה קורא אסון חס וחלילה.

ובכן, ישנם הרבה אזהרות ושלוחים למקום, ואפילו אם בו ברגע אינם נראים לטובה, אך הנסתרות לה’.

דבר הלכה

תשעה באב אסור באכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המיטה. והלילה כמו היום, שניהם אסורים בכל הדברים האלה. ולכן צריך לסיים לאכול קודם השקיעה לפני שנכנס תשעה באב. וכן צריך להחליף נעליו, מנעלי עור לנעלי גומי או בד, אפילו אם הם נוחות. ולכן בהיות והשנה חל תשעה באב במוצאי שבת אין להחליף את הנעלים עד צאת השבת כ25 דקות אחרי השקיעה, בכדי שלא להכין משבת לחול.

רחיצה אסורה בתשעה באב בין במים חמים ובין במים קרים. ואסור אפילו להושיט אצבעו במים. ואם ידיו מלוכלכות מותר לרחוץ להעביר הלכלוך, רק לא יטול כל ידו אלא לפי הצורך להעביר את הלכלוך. ולענין נטילת ידים של בוקר או אחרי שיוצא מבית הכסא, נוטלים עד סוף קשרי האצבעות.

אין שאילת שלום בתשעה באב, וכן אסור לומר בוקר טוב וכדומה. ואם אדם שאינו יודע הקדים ואמר שלום עונים חזרה בשפה רפה ובכובד ראש. וכן לא יטייל אדם בשוק כדי שלא יבוא לידי שחוק וקלות ראש.

אין יושבים על כסא או ספסל, אלא על הרצפה. וצריך שיהיה דבר בינו לבין הקרקע, ואפשר גם לשבת על כריות או ספסל נמוך.

 


לעילוי נשמת זעלדא בילא בת שמואל א”ה

מאת משפחת קפנשטיין