5775 פניני המזרח, פרשת פנחס

peninei hamizrach

5775 פרשת פנחס

שרשרת התורה

בסוף פרשת בלק שקראנו שבוע שעבר, לא הצליח בלעם הרשע לקלל את בני ישראל והציע עצה למלך מואב, “שאם רוצה הוא להילחם ולנצח את בני ישראל עליו להכשילם בזנות, כיון שהקב”ה שונא זימה. וכך היה שלח מבנות מואב למכור דברים לבני ישראל אבל היו מקושטות יפה, ולאט לאט היתגרו בם, ובכך נכשלו הרבה מבני ישראל. כשראה זאת משה העמיד בתי דינים להרוג את בעלי העבירה, וכשמוע זאת נשיא שבט שמעון, זמרי בן סלוא, אסף 24,000 אנשים משבט שמעון, ותפס בבת מלך מואב ובא לפני משה ואמר לו, זו מותרת? ואם תאמר לי שאינה מותרת לי, היאך אתה משה התחתנתה עם מדינית? (וזו בכלל לא שאילה שמשה נשאה קודם מתן תורה) ומיד לקח את הגויה ששמה כזבי בת צור ולפני כל העם לקחה אל תוך אהלו ועשה איתה עבירה.

יש דין בתורה שהיא מסורה ממשה רבינו שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו, פירוש הבועל גויה מי שמקנא קנאת ה’ יכול לשים עצמו בסכנה לילך ולהרוג את עושה העבירה. וכך עשה פנחס הלך והרג את שניהם זמרי בן סלוא וכזבי בת צור.

והנה פרשתינו פרשת פנחס מתחילה כך “וידבר ה’ אל משה לאמר. פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן” והנה יש לשאול מדוע טורחת התורה וכותבת בן מי היה וגם כן מי היה סבו מספיק היה לכתוב פנחס או פנחס בן אלעזר למה כתוב פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן?

התשובה לכך היא, כי כאשר ראו בני ישראל מה שעשה פנחס, התחילו לבזות אותו כי הוא היה נכד של יתרו, שהיה בן בתו של יתרו, ואמרו ראיתם זה שסבו היה עובד עבודה זרה בא והרג נשיא מישראל, וטעם הלגלוג הוא מפני שהרג את זמרי בן סלוא על העבירה שהיה עם גויה, הרי הוא עצמו נכד של יתרו שהיה גוי. ולכן באה התורה ללמדינו שנכון שגר אינו יכול לדון דין תורה על איש מבני ישראל אבל פנחס אינו גר גמור ששני הוריו גרים אלא מצד אביו הינו בן בנו של אהרן הכהן ולכן יכול לדון את איש ישראל.

ועוד תשובה והיא, שבסוף הפסוק הנ”ל כתוב “השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם” שהרי מה עשה פנחס הוא קינא לה’ ולחם את מלחמתו ולזה אין צורך בייחוס אלא כל מי שרוצה יכול לקנאות לה’, ומי שקנאת ה’ בו יקנא לה’ כי אין זה דין תורה, ובאמת שבדין תורה אין גר יכול לדון, אבל כיון שאין זה דין תורה אלא קנאת ה’ כל מי שמקנא יכול לעשות.

ועכשיו נדבר על ענין הייחוס שהרי פנחס לא היה לו את הייחוס להיות דיין אבל אחרי שעשה את מה שעשה, עשה אותו ה’ לכהן. הרבה אנשים תולים את חסרונם בכך שאין להם יחוס חזק עם מלא רבנים צדיקים וחסידים, וכן ישנם אנשים שאומרים לעצמם די לי בכך שסבי היה רב ולכן אני מכיר את מה שקורא ואיני צריך לעמול בתורה ולעשות מצוות, כי תראה מי היה הסבא שלי, וכן על זה הדרך.

ודע כי טעות היא בידם שכתוב בגמרא מסכת נדרים דף פא. “מפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת מתלמידי חכמים מבניהם? אמר רב יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא להם”. הרי שהדרך בעולם היא שרוב הרבנים ותלמידי חכמים אין בניהם בהכרח רבנים גם כן, והסיבה לכך היא כיון שחושבים הם לעצמם שהתורה היא בירושה, ואינם מתאמצים על התורה כאבותיהם, ולכן אין זה מצוי כל כך שבני תלמידי חכמים אף הם תלמידי חכמים.

ומאידך הגמרא אומרת “הזהרו מבני עניים שמהם תצא תורה” פירוש תשתדלו ללמדם תורה לספק להם מי שילמדם תורה כי אין להם עסק אחר ולכן דעתם פנויה לתורה, ועוד שעניים אינם גאוותנים אלא הם ענוים, והתורה מתקיימת בענוים. הרי שגם העושר אינו קונה תורה, אלא הגמרא אומרת שדוקא מבני עניים יכול לצאת הרבה תורה. ועוד בגמרא במסכת סנהדרין דף צז. כתוב “הזהרו בבני עמי הארץ (אנשים שאינם יודעים שום תורה כלל) שמהם תצא תורה” פירוש היינו להשתדל ללמדם תורה, לפי שמהן תצא תורה, כלומר שעל הרוב בני עם הארץ הם תלמידי חכמים, כמו שאמרנו בגמרא לעיל שרוב בני תלמידי חכמים אינם נעשים תלמידי חכמים אם כן בני עמי הארץ הם שנעשים תלמידי חכמים.

הרי שאין היחוס קובע אלא ההשקעה, כמו שאברהם אבינו, תרח אביו היה עובד אלילים: ורבקה, אביה ואחיה היו רשעים גמורים: ויעקב, אחיו היה עובד אלילים: ושמעיה ואבטליון, היו גרים מבני סנחריב והמן הרשע, ואחד היה הנשיא והשני ראש הסנהדרין: ורבי עקיבא, שהיה בן גרים, ואף הוא לא למד תורה עד אחר גיל ארבעים, ולבסוף היו לו 24000 תלמידים, ואונקלוס הגר, שתרגם את התורה והוא תרגום אונקלוס הידוע, וכן רבים, הנה שאין היחוס קובע כלל.

וכל אחד שהקב”ה בחר בו שיהיה אחד מבני ישראל די לו בכך שהקב”ה בחר בו להיות חלק מעם הנבחר, שאנחנו נקראים מלכים בני מלכים, ואנו בניו של ה’ יתברך שמו, שנוכל לעבוד את ה’ וללמוד ולהבין את התורה הקדושה.

ולכן אמרה התורה פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ללמדינו שהעושה מצוות ולומד תורה ומקיימה הרי הוא מתייחס מאיליו אל כל החכמים וגדולי הדורות הקודמים עד משה רבינו. שהתורה היא יחוסינו.

 

 

חידה

איזה מספר אם נכפיל אותו בעצמו דוגמא 2*2 וכן אם נוסיף אותו לעצמו דוגמא 2+2 המספר שיגיעו שניהם יהיה מספר מראה כמו 13 31 ?

תשובה לשל שבוע שעבר 420

 

 

צמיד התורה

קנאתו של פנחס היתה קנאת ה’ שיתקדש שמו של ה’ בעולם, שהרי זמרי בן סלוא עשה חילול ה’ ובא פנחס וקנא את קנאת ה’.

והנה החיד”א (הרב חיים יוסף דוד אזולאי) מעורר דבר נפלא, הרי בקדיש שאנחנו מתפללים אנחנו שואלים שתי בקשות א’ יתגדל ויתקדש שמ י-ה ויהיה רבה. ב’ אנחנו מתפללים על הגאולה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה. אבל כשהקהל עונה אמן יהא שמיה רבה מברך, רק עונים על משאלה הראשונה. והטעם לכך הוא כי אנחנו אומרים רבונו של עולם אין רצונינו אלא שיתגדל שימך בעולם, ושנקדש שם שמים.

מעשה היה בתקופת גזירת ה”קנטונסטים” הזדמנו שני גדולי עולם רבי יצחק מוואלז’ין וה’צמח צדק” זכרונם לברכה ביום הכיפורים לבית כנסת של יהודים שהיו אנשי צבא. כשהיגיע זמן של תפילת הנעילה רצו הרבנים ותלמידיהם שאחד הרבנים יהיה החזן לתפילת הנעילה כדי לעורר רחמים בשמים שיתבטלו הגזירות. ביקשו ממתפללי בית הכנסת אך המתפללים סרבו באמרם כי אמנם ראוי לתת לאחד הרבנים להתפלל אך ישנו אדם בינינו שהוא איש צבא שקידש שם שמים כאחד מגדולי אנשי השם בעם, ועמד בנסיונות גדולים וקשים באופן נורא ומבהיל! ואמרו תראו את הבשר שלו ותראו כי הוא מלא פצעים, וצלקות וכויות מעינויי הרשעים אשר כפו עליו להסכים להמיר דתו ועמד כנגד בגבורה עילאית, ביסורים שאפילו צדיקים אינם יכולים לעמוד בהם ולכן רצונינו שהוא יעלה חזן לתפילת הנעילה.

ובכך ביקשו מאותו איש והפצירו בו שיראה את הצלקות שבגופו לרבנים ותלמידיהם. וכשראו את גופו הסכימו כולם שהוא ראוי לעלות לתיבה. כשהגיע לומר את הקדיש לפני שהתחיל פתח פיו ואמר רבונו של עולם על מה רגילים בני אדם להתפלל? על בנים חיים ופרנסה, והנה אנחנו אין לנו בנים כי אינינו נשואים חיים אין לנו וטוב לנו המות מחיים מרים אלו ופרנסה יש לנו מהקיסר כי אנחנו חייליו. אם כן יש לנו רק דבר להתפלל עליו והוא שיתגדל ויתקדש שמיה רבה.

ששמו של ה’ יתקדש ובכן ידוע כי פנחס הוא אליהו הנביא, ואליהו הנביא בעזרת השם יבוא לבשר לנו את הגאולה בקרוב. ואם כן כשם שפנחס קידש שם שמים ולכן זכה לחיים נצחיים ולהיות אליהו הנביא כך נזכה אנו על ידי שאנחנו נקדש שם שמים שיתגלה לנו אליהו הנביא ויבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות

 

מעשה אבות

פעם אחת ישב האר”י ז”ל עם תלמידיו בשדה, ובאותו שדה היה קבור הושע בן בארי. ודרש האר”י ז”ל סתרי תורה. ופתאום באמצע הדרשה אמר: למען השם, מהרו וקבצו מכם צדקה, ונשלח לעני אחד שיושב סמוך אצלנו ודר במקום פלוני, ושמו רבי יעקב אלטרוץ, שהוא יושב ובוכה וקורא תגר כלפי שמים על עניותו, וקולו הולך ובוקע כל הרקיעים ונכנס לפני ולפנים. וה’ יתברך כועס על כל העיר בעבורו, שאינן מרחמנין עליו. ועכשיו המשיך האר”י ז”ל שומע אני כרוז יוצא בכל הרקיעים שיש גזירה שיבא ארבה כבד מאוד על כל סביבות צפת, ויאכלו כל התבואה. לכן מהרו ונשלח לו צדקה, אולי נוכל לבטל הגזירה בעזרת השם.

מיד נתנו כולם צדקה איש איש כנדבת ליבו, לקח האר”י ז”ל את הכסף ונתן לתלמידו רבי יצחק הכהן שהלך במהירות לבית רבי יעקב אלטרוץ. הוא מצא אותו בוכה ומתחנן בפתח ביתו. אמר לו רבי, למה אתה בוכה? השיב לו “נשברה לי חבית של מים, ואין לי פרוטה לקנות אחרת במקומה, ואיני יודע מה לעשות מרוב צער של דלות ועניות”. מיד נתן לו רבי יצחק הכהן את הכסף, ושמח רבי יעקב שמחה גדולה וברכו.

כאשר חזר רבי יצחק הכהן לרבו האר”י, ז”ל אמר האר”י ז”ל נתבטלה הגזירה ואין לחשוש ממנה יותר. עוד הם מדברים, והנה התחילה לנשב רוח חזקה מאוד, שנשאה ארבה כבד לאין מספר. נבהלו התלמידים. אמר להם האר”י ז”ל אל תפחדו, שכבר נתבטלה הגזירה. ואכן כך היה כל הארבה פרחו להם לים הגדול ושם טבעו.

 

דבר הלכה

תקופה זו שאנו נמצאים בה עכשיו נקראת “ימי בין המצרים”, ימי בין המצרים הם הימים שמשבעה עשר בתמוז עד לאחר תשעה באב, וכיון שבשבעה עשר בתמוז התחילו צרות החורבן שבוטל קרבן התמיד, ובטלו את הנסכים לכן נהגים קצת אבילות מיום זה עד אחר תשעה באב.

יש נוהגים שלא לערוך נישואין כלל מיום שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, וכן הוא מנהג האשכנזים. אולם מנהג הספרדים ועדות המזרח בארץ ישראל להתיר עריכת נישואין גם אחר יז בתמוז עד ליל ראש חודש אב ולא עד בכלל.

אף על פי שמותר מעיקר הדין לשמוע בשאר ימות השנה מוזיקה, בימים אלו יש להימנע מלשמוע, אמנם אם יש סעודת מצוה כגון ברית מילה או פדיון הבן וכדומה מותר לשמוע שירים עם כלי נגינה. וכן שירה בפה מותורת בימים אלו בכל אופן, וכל שכן שמותר בשבת לשיר שירי שבת.

אדם שפרנסתו היא על ידי השמעת קול מכלי נגינה, מותר להמשיך בעבודתו עד יום ראש חודש אב כיון שאינו עושה כן לשמחה אלא לצורך פרנסה.

נוהגים להזהר שלא ללבוש בגד חדש בימי בין המצרים, כדי שלא נבוא לברך שהחיינו והגיענו לזמן הזה, הואיל וזמן פורענות הוא, אבל בשבתות שלפני חודש אב מותר ללבוש בגד חדש.

 

In honor of our nieces שתח”י . 

בע”ה, they should be blessed with easy pregnancies, births and healthy children.

David and Smadar Ginsberg