5775 פניני המזרח, פרשת נצבים

 

peninei hamizrach

5775 פרשת נצבים

שרשרת התורה

בפרשת השבוע משה רבינו ממשיך לתת מוסר לבני ישראל. והנה במבט ראשון נראה שפרשתינו מדברת על התשובה, שאנחנו צריכים לחזור בתשובה, אך אפשר להסביר את הפרשה באופן אחר קצת.

התורה מתחילה “אתם נצבים היום” והסביר רש”י “מלמד שכינסם משה לפני הקדוש ברוך ביום מותו להכניסם בברית” מה היא ה”ברית”? כתוב בגמרא “אמר רבי אליעזר, גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ. שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי” פירוש הגמרא שכונת הפסוק “אם לא בריתי” כלומר אם לא בשביל התורה “חוקות שמים וארץ לא שמתי” לא היו השמים והארץ יכולים להתקיים אם לא בשביל התורה.

נמצינו למדים שהתורה נקראת ברית, לפי זה נתבונן בפרשה. אמר משה רבינו שרוצה להכניס אותם ללמוד תורה ולמה “למען הקים אותך היום – לו לעם והוא יהיה לך לאלקים” כי התורה היא מה שמגדירה אותנו בתור עם ישראל. ומשה רבינו ממשיך ואומר “ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת” (זאת = זאת התורה) “כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום – ואת אשר איננו פה עמנו היום” משה מדבר אף אלינו שלא היינו עומדים שם עם אבותינו במדבר, ואז אומר משה רבינו אך אם אדם חושב לעצמו “שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך” “לא יאבה ה’ סלוח לו” וכו’ וכו’ משה רבינו ממשיך עד אומרו “ואמרו כל הגוים על מה עשה ה’ ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה ואמרו על אשר עזבו את ברית ה’ אלוקי אבותם” הנה אפילו הגוים יאמרו בעבור עזבינו את התורה בא חרי האף הגדול הזה רחמנא ליצלן.

משה רבינו המשיך ואמר אבל אם נחזור לתורה “ושבת עד ה’ אלקיך ושמעת בקולו ושב ה’ אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים והביאך ה’ אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך” “ונתן ה’ אלקיך את כל האלות האלה על איביך ועל שנאיך” “והותירך ה’ אלקיך בכל מעשה ידיך”כי תשמע בקול ה’ אלקיך לשמור מצותיו וחקותיו הכתובה בספר הזה”

אך אם נאמר הרי קשה למצוא היכן ללמוד תורה או מי שילמדינו תורה אומר לנו משה “כי המצוה הזאת לא נפלאת היא ממך (היא לא מכוסה ממך) ולא רחוקה היא, לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו”. משה אומר לנו שכל אחד מאיתנו מסוגל ללמוד תורה ולעשות מצות כי התורה היא בכל מקום בעולם.

ומשאיר אותנו משה רבינו אם בחירה ועצה טובה. “ראה נתתי לפניך היום את החיים (התורה – עץ חיים היא למחזיקים בה) ואת הטוב( התורה – היא טוב שכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי על תעזובו) ואת המות ואת הרע” משה נותן לנו לבחור איך לחיות אך אם נשאל את משה רבינו מה הוא ממליץ “ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך” הנה משה רבינו מייעץ לנו לבחור בחיים לבחור בתורה כדי שנחיה כי צדיקים אפילו במיתתם נקראים חיים ורשעים אפילו בחייהם נקראים מתים רחמנא ליצלן. ואם נבחר בחיים מה יהיה אמר לנו משה רבינו “כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה’ לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם” כי התורה היא הסגולה לאריכות ימים ולשבת בארץ ישראל ולכל הברכות הכתובות בפרשה הזו יהי רצון שנזכה כולנו ללמוד וללמד לשומר ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוך תורתיך באהבה.

חידה

איזו תפילה העומדת במרכז מוסף ראש השנה,שלוש פעמים נאמרת בתפילותינו בכל ימות השנה?

צמיד התורה

פרשתינו מתחילה “אתם נצבים היום כלכם” ובמדרש אמרו כאן על הפסוק הזה, “גדולה היא התפילה לפני הקב”ה” ומנו כמה מעלות לתפלה. ויש לשאול מה ענין תפילה לפסוק זה?

הנה ידוע כי יש את עמוד התורה, ויש את עמוד התפילה, ויש בתפילה מה שאין בתורה, שכן לא כל אדם זוכה לתורה, כמו שאמרו חז”ל אלף נכנסים לבית המדרש ללמוד מקרא, יוצאים מאה למשנה. ותפלה לכל מסורה שכל אחד ואחד יכול לשפוך שיח לבו לפני בוראו. ועוד שתורה תלויה בישוב הדעת, כמו שאמרו חז”ל “שמעתתא בעי צילותא כיומא דאיסתיוא” פירוש – ההלכה צריכה צלילת הדעת כמו יום בהיר, ואילו התפלה אדרבה כל מה שאדם שרוי במצוקה יותר כך תהיה תפלתו יוצאת ממעמקי הלב, וזהו מה שאמרו חז”ל אחרי ששמעו בני ישראל בפרשה של שבוע שעבר מאה קללות חסר שתים, ובכללו מיתת הצדיקים, ואמרו מי יכול לעמוד באלו? אמר להם משה “אתם נצבים היום כלכם” פירושו של דבר הרי אתם עדיים נצבים כלכם ולמה? שכן כלכם ראויים להתפלל ולבקש רחמים מהקב”ה ואין הדבר מסור רק לצדיקים שבדור.

אפשר לקחת מכאן חיזוק לקראת ראש השנה, שנתפלל בכונה יתרה ולא נתייאש כי התפילה נתונה לכל

מעשה אבות

לאחר ההתקוממות ברוסיה בשנת תרס”ח התכנסו ברדין אנשי ההמון ויסדו “חברא קדישא” חדשה. ביסוד חברא קדישא זו, היה משום התנגחות בחברא קדישא הקיימת, שבראשה עמדו הבעלי בתים. מטבע הדברים היתה עלולה להתפתח מכך מחלוקת גדולה, לפיכך מיהר החפץ חיים לעלות בשבת על הבימה בעת התפילה ואמר, את הדברים דלהלן “אחים יקרים אילו היו נותנים לי אלפיים רובל על מנת שאבוא לדרוש לא הייתי מסכים, אני זקנתי וכל שעה יקרה לי, על כן לא הייתי מוכר את זמני בכסף, אבל רואה אני הכרח לדרוש בפניכם. אני נמצא כאן למעלה מחמישים שנה, והנני זוכר את כל היהודים שעמדו אז בבית הכנסת פלוני ואלמוני וכו’ היכן הם היום? הזכר שנשאר מהם הוא רק מצבות בבית הקברות! רבים מכם לא היו אז עדיין בין הנולדים וחלק מכם שהיו אז ילדים נמנים כיום על הזקנים, הלוואי שנאריך כולנו ימים אבל סוף כל סוף הרי נבוא כולנו לשם, וניאלץ למסור דין וחשבון על מה שעשינו כאן בעולם הזה. דעו לכם רבותי ענין המחלוקת הוא דבר חמור מאד, שאף מי שמקיים מצוות רבות, נחשב לזורק לתוך צרור נקוב. בטוח אני שכאשר יראו שם את אימת הדין ינסו לתפוס כל קש כדי להינצל, ויאמרו שהיה בעירנו יהודי בשם ישראל מאיר (התכוין לעצמו החפץ חיים) שחשבו אותו לתלמיד חכם, והוא ראה את הכל ושתק, לכן אני מבקש מכם שלא תזכירו את שמי, יש לי חבילה משלי ואינני יודע איך אני אעבור את הדין ואיך אוכל לקבל עלי אחריות של אחרים”

תוך כדי אמירת הדברים פרץ החפץ חיים בבכי וכל גופו החל לרעוד מפחד. הדבר השפיע על הקהל וקיבלו על עצמם לבטל מיד את החברא קדישא החדשה, והתקינו תקנה למשך שלש שנים לא לקבל דמי קבורה ולעסוק בזה כראוי לגמילות חסד של אמת.

דבר הלכה

יש נוהגים ללכת בערב ראש השנה לבית הקברות ולהרבות שם בתחינות. מפני שבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים והוא מקום קדוש וטהור והתפילה מתקבלת ביותר, והמשתטח על קברי צדיקים ומתפלל, אל ישים מגמתו נגד המתים אלא יבקש מה’ יתברך שיתן לו רחמים בזכותם. ויכול להשתטח על קבר צדיק ולומר “הריני מבקש מנפש הצדיק הקבור פה שתתפלל עלי לפני הדב”ה כך וכך” והכהנים אסורים ללכת לבית הקברות וכן אסורים להשתטח על קברות הצדיקים כגון מערת המכפלה, מירון, ובשאר קברי הצדיקים.

צריך להזהר בתפילת מנחה של ערב ראש השנה כי היא התפילה האחרונה של השנה.

מכבסים ומסתפרים בערב ראש השנה. והטעם לכך כדי להראות שאנו בטוחים בחסדו יתברך שיוציא לצדק משפטינו.

נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה כדי להנצל מעונש נדרים, וצריך להזהר להבין מה הוא אומר בעת ההתרה כי זו אינה איזה תחינה ותפילה.