פרשת וישלח 5776

peninei hamizrach

5776  פרשת וישלח

שרשרת התורה

לפני שיעקב נפגש עם עשו שלח לפניו מתנות. ואמר לו “עם לבן גרתי” ומסביר רש”י ותרי”ג מצות שמרתי. שאותיות גרתי הם תרי”ג כמנין המצות שבתורה. סיפר הרב עובדיה יוסף זצ”ל פעם פגש יצר הרע את יצר הטוב, ואמר לו: כמה זמן נמשיך להילחם ככה? למה לא נעשה שלום? השיב לו ישר הטוב: אתה רוצה שלום, מה יצא לך משה? אמר לו יצר הרע: תן לי רשות לדבר עם אנשיך אלה שמקשיבים לך, ואזמינם לסעודה ולמסיבה חשובה, ובעיקר רצוני לדבר עם חסיד אחד פלוני, אמר לו יצר הטוב: לך דבר אתי, ונראה אם יהיה שלום.

והנה החסיד הזה היה שקדן בתורה, לפתע נעזב מהיצר הטוב, והתחיל יצר הרע לדבר על ליבו, וניסה לשכנעו שיבוא רק פעם אחת לבית קפה אחד לכמה שעות, ואחר ילך וישוב ללמוד. הלך החסיד לבית הקפה וראה שם אנשים משחקים בקוביא, ואיזה צעקות וצחוקים היו שם, אפילו לא שמו לב לקפה שהגישו לפניהם שהתקרר. אחר כמה שעות התשעמם החסיד, אפילו שראה כמה מולהבים היו אותם אנשים, והלך לו לביתו.

הלך יצר הרע אחריו לראות מה יעשה החסיד. והנה כשהיגיע לביתו הלך וישב לו על הקרקע והחל לומר תיקון חצות בבכיות נוראות ובדמעות שליש, דבר שמעולם כך לא עשה. כשמוע אשתו את צעקותיו נתעוררה ובאה לפניו, ושאלה אותו, מה יום מיומים? השיב לה: כי ראה את אותם אנשים שמשחקים בקוביא ואחרי שראה באיזה התלהבות הם שיחקו, אני התחלתי לחשוב שאני כלום מכלום. על מה אתה מדבר ענתה לו אשתו הרי אתה לומד תורה כל היום בשקידה? ענה לה החסיד יש לי עוד הרבה מה ללמוד חסר לי את ההיתלהבות שיש לאותם אנשים ולכן אני צריך להתלהב יותר בלימודי ובעשיית מצות.

כשמוע יצר הרע זאת, הלך אל יצר הטוב ואמר לו חבל שבכלל התעסקתי עם אנשיך עכשיו הפסדתי אותו יותר ממה שהיה קודם. כך אמר יעקב לעשו שמרתי את המצות ועוד יש לי ללמוד מלבן שהתלהב כל כך משקריו ומעשיית עבירות, ולכן אני עוד יש לי מה לגדול.

צמיד התורה

וישלח יעקב מלאכים – כתב רש”י מלאכים ממש. שואלים המפרשים, מאיפה היו ליעקב מלאכים לשלוח לעשו? להסביר את האמור אמר החפץ חיים, שכתוב בספרים הקדושים “שכאשר אדם לומד תורה מקיפים אותו מלאכים הנבראים מהבל פיו כמלוא עין והוא בתוכו” פירוש שמלאכים מקיפים אדם עמו עין עגולה והוא עצמו שלומד תורה כמו העין עצמה. שהרי כל מילה של דברי תורה הרי היא מצוה ומכל מצוה נברא מלאך. וכל מלאך גובהו אלפים פרסאות. ( כל פרסא היא 4 מילין וכל מיל הוא מהלך 18 דקות ) ומלאכים אלו מלווים את האדם כמו שכתוב “כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך” ויעקב שהיה לומד תורה ועושה מצות, היה מוקף מלאכים ואותם שלח לעשו.
ומעשה עם הרה”ג רבי עקיבא איגר שבא להיות רב בעיר ושמע שבעונות היו אנשים בליל שבת אחרי קידוש בבית כנסת הולכים לתיאטרון. מה עשה? בדרשה הראשונה שלו בעיר אמר רבותי שמעתי שיש כאן הרבה גנבים וגזלנים בקהילה! שמעו זאת הקהל והתפאלו, והלא אנשי אמונה הם ואין בידם מאומה מן הגזל?! ענה הרב ואמר אכן ישנם אנשים שהולכים מבית הכנסת לתיאטרון בליל שבת, וידוע שבליל שבת יוצאים שני מלאכים עם האדם ומלווים אותו, וכיון שהולכים לתיאטרון מלווים אותם לשם גם כן אבל אינם משלמים עבור מקומם שם. שמעו זאת הקהל והבינו שבחכמה הטיף להם הרב מוסר, וחזרו בתשובה.
מכל מצוה שאנחנו עושים נברא מלאך ואלה המלאכים מלווים אותנו לכל מקום ועוזרים לנו ומסייעים לנו. נחשוב כמה מלאכים יש לנו לכל הפחות כל יום. טלית, תפילין, ציצית כל רגע, מאה ברכות, תשעים אמנים, ועוד לא התחלנו את היום. לא חבל לפספס רגע של מצוה ותורה שכל רגע שהלך פספסנו אפשרות לעשות מלאך שימליץ בעדינו.

מעשה אבות
מעשה היה עם הרב מרדכי בנט, שפעם פגש “רב” רפורמי. התגאה הרב הרפורמי ואמר שכל השאלות של יהדות הוא עונה עליהם בצורה יפה וברורה. ראה הרב בנט כי הוא בור ועם הארץ החליט לשאול אותו: ומה אתה עודה כשבאות לפניך שאילות של טרפות? ענה “הרב” כל ספק אני מחמיר. חייך הרב בנט ואמר זה מזכיר לי מעשה שהיה עם אחד שהיה גר ביער וכאשר היה שוחט תרנגולת לאכלה, עם הייתה איזה ספק היה נוסע עם התרנגולת לעיר לשאול את רב העיר אם היא כשרה או לא.
פעם אחת היה אצלו איזה ואמר לו למה לך לטרוח כל כך עם כל עוף לינסוע עד העיר, כתוב בתורה “טריפה לא תאכל, לכלב תשליחון אותו” ולכן כל עוף שיש לך ספק תזרוק לכלב אם יאכל אותו דע שהיה טרפה ואם יניח אותו דע שהעוף כשר. וכך עשה אותו אדם כל ספק שהיה לו, זרק את העוף לכלב, אך כמובן כל פעם טרף הכלב את העוף.
אחרי כמה חדשים החליט האיש לחזור לשאול את הרב, כאשר בא לפני הרב, שאלו: למה לא באתה כבר כמה חדשים? ענה לו: זרקתי לכלב. שאלו הרב: נוו אז למה חזרת אלי? ענה לו: הכלב החמיר מדי ואכל לי את כולם.
אמר הרב בנט ל”רב” הרפורמי ואתה ממשיך בדרכיו

דבר הלכה
מעיקר הדין די בנר אחד לכל בית ובית, בין שבני הבית מרובים בין שהם מועטים. אבל נהגו להדר במצוה זו שבלילה ראשון צריך להדליק נר אחד לכל בני הבית מכא ואילך מוסיף והולך נר אחד לכל לילה, עד שבלילה האחרון יהיו שמנה נרות חנוכה ואפילו אם בני הבית מרובים לא ידליקו יותר
במקום שעורכים עצרת ומסיבת חג חנוכה, ומתפללים שם תפילת מנחה וערבי מותר להדליק שם נרות חנוכה בברכה כשיש עשרה, משום פרסום הנס
שיעור ההדלקה צריך שיהיה מספיק שמן שידלק חצי שעה, ולכן אם כבתה אין זקוק לה

חידה
נסתמה הנפה, מה תעשה? ואיך זה קשור לפרשתינו?