פרשת שמות 5776

peninei hamizrach

5776  פרשת שמות

שרשרת התורה

בפרשת השבוע פרשת שמות, בני ישראל היו במצרים עבדים לפרעה, ה’ ברוך הוא בחר במשה שיהיה הגואל של ישראל, אך משה סירב, שבעה ימים עד שהסכים ללכת אל פרעה. והסיבה לכך מסביר הרמב”ן, היא שהיה משה עניו מכל אדם ולא רצה את השררה. תמה הרב יחזקאל לוינשטיין מנהל רוחני של ישיבת מיר ופוניבז׳ מצאנו במשה רבינו תופעות שלכאורה הם הפך תכונת מדת הענוה, שהתורה העידה על משה רבינו שהוא עניו מכל אדם.

א’ ויך את המצרי ויטמנהו בחול להרוג אדם לשם כך דרוש בטחון עצמי וגבהות הלב, אדם שפל רוח וסבלן (שהוא פירושו של עניו) כמשה רבינו איך מסוגל לזה?

ב’ בשליחותו אל פרעה נשמטו ממנו הזקנים של ישראל כי פחדו להכנס משה אינו מפחד ומתפעל ונכנס באומץ ומבטל בלבו גבורת פרעה, איך זה מתאים לתכונות שפלותו?

ג’ בהיותו במדין והרועים גרשו את בנות יתרו עמד משה יחידי כנגדם ורב את ריבם וגירש את הרועים והשקה את צאן בנות יתרו, איך אדם שפל ונכנע מסוגל להתערב בריב לא לו?

ד’ במעשה העגל עומד משה יחידי כנגד שישים רבוא דן את החוטאים למוות וטוחן את העגל שוב איך יש לשפל רוח אומץ כזה?

באמת כל השאלות האלו הם נובעות מכך שאין אנו יודעים מהי ענווה ומדמים לעצמנו כאילו הענו שפל הרוח הוא פחדן מוג לב ונכנע לכל אדם ביישן וחלש שאינו מסוגל להרים ראש. ומאידך גיסא הוא רגיש להיפגע מכל דיבור, והקטנה קלה, אך באמת שהענוה היא חולשה נפשית הקיימת גם אצל בעלי חיים ואין בינה לענוה ולא כלום.

אך האמת היא, כאשר אדם מכיר את בוראו באמת וירא ממנו איננו חושש ומפחד מבני אדם כמו שאמר האבן עזרא יראי אלוקים אינם מפחדים מבני אדם כי אם מאלוקים לבדו אדם שירא את ה’ רואה את חסרון עצמו כמה רחוק הוא מקרבת אלוקים ואם כן רואה כל אחד כאילו הוא קרוב יותר ממנו לאלקים

ובאותה מדה כיון שמכיר את הבורא יודע שאין עוד מלבדו אפס זולתו, וכך היה משה רבינו הכיר את הבורא ולא היה כפוף לכוחות טבעיים והכיר פחיתות העולם הזה לכן היה מסוגל להרוג את המצרי, להיכנס לפרעה, לתבוע דין צדק מרועי מדין, ולשרוף את העגל, אבל את עצמו ראה ככלום והיה ה’ צריך להפציר בו בסנה שבעה ימים שילך לגאול את ישראל היות ולא רצה להשתרר על אחיו הגדול אהרן וכך הסביר הרמב”ן את סיבת הסרבנות של משה מפני שהיה עניו מכל אדם

צמיד התורה

ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף” כתוב במדרש” אמר הקדוש ברוך הוא עכשיו אשר לא ידע את יוסף למחר לא ידעתי את ה “מסביר הרב יהונתן אייבשיץ זצ”ל על פי מה שכתוב במשנת רבי אליעזר “כל הכופר בטובת חבירו ככופר בטובתו של מקום” וזהו שאמר הקב”ה אשר לא ידע את יוסף, וכפר בטובת יוסף אשר בחכמתו החיה את המצרים והנהיגם שמונים שנה ואלמלא יוסף הצדיק היו חס וחלילה כולם מתים ברעב וכל זה גמעו חי בלעו את העובדה כלא הייתה וכפרו בטובה, פרעה ומצרים הרשעים. והנה עבירה גוררת עבירה ,לכפור בטובת המקום, ולכן אמר לא ידעתי את ה. עד כאן דברי הרב יהונתן אייבשיץ

ולכאורה יש להסביר את המדרש באופן קצת אחר, שאין כוונת המדרש שעבירה גוררת עבירה, אלא שאדם שכופר בטובת חבירו, באותו רגע הרי הוא כופר במקום כי אדם יודע כי אין טובה ואין רעה שתבוא לאדם מחבירו אם לא שהקדוש ברוך הוא רוצה שתבוא אליו הטובה, ולכן אם אדם כופר בטובת חבירו שראה את הטובה שעשה לו והרגיש אותה בחוש ובכל זאת כפר בטובה איך לא יכפור גם שהקב”ה עשה לו את אותה טובה שמעשה ה’ נסתר במעשה חבירו, שאם בחבירו כפר קל וחומר בהקב”ה אם כן למה אומר המדרש “למחר” כי אם ישאל אדם את חבירו מדוע אינך מכיר טובה למטיבך יאמר לו הרי הכל משמים ה’ רצה שיהיה לי טובה זו, אז למה לי להודות לחבירי אך דברים אלה אינם אלא דברי שקר, וכזב דיבר, שכבר אמרנו שאם כפר בטובתו של חבירו מיד כפר בטובת ה יתברך אך אינו מודה בזה שכפר בטובת ה’, לכן אומר המדרש למחר כי למחר יודה בזה שכופר בטובת ה’. ואיך אדם מגיע לדרגת כפוי טובה? זו היא חלק ממידת הגאוה והרוממות שאדם חושב לעצמו כי טובה זו מגיע לו על אשר הוא חשוב מכל וכו’ וכו’ וזהו שגורם לו לכפור בעיקר משום ששוכח שהכל מאת ה’, הטובה והרעה

  מעשה אבות

מעשה בגוי אחד רשע שהגיע מעיר רחוקה שבה עתה ביקר, פגש אדם יהודי ואמר לו, כל דבר בעולם יש בעיר הזאת חוץ מיהודי וחזיר ואמר לו כך כדי להשפיל את היהודי ענה לו היהודי בא נלך אני ואתה לשם יחד

מעשה במלך ווילהלם השני שהיה לו יועץ יהודי, אמר לו ליועץ “יהודי זו חיה רעה” שמע היועץ וענה לו בחכמה כזה משפט ראוי לכתוב על קלף מיד הביא למלך קלף וקנה עם דיו לכתוב, כתב המלך את המשפט ונתן את הקלף ליועץ היהודי הסתכל היועץ וראה כי לא חתם המלך את שמו, המלך היה חותם כך ווילהלם השני, אמר לו היועץ אין זה כתב המלך בלי שהמלך יחתום עליו, ושוב חתם המלך על הקלף וכך נקרא הדף יהודי הוא חיה רעה, ווילהלם, השני

ווילהלם הוא השני

דבר הלכה

כשעומד להתפלל שמונה עשרה, יכווון רגליו כאילו אינם אלא רגל אחת צמודות בשווה, להדמות למלאכים שכתוב בהם ורגליהם רגל ישרה, והטעם לכך הוא כדי שיסיר המחשבות מלבו וירגיש כאילו הוא ממלאכי השרת

חולה יכול להתפלל אפילו שוכב על צדו ודוקא כשיכול לכוון בתפילה

צריך לכוון פירוש המילים שמוציא בשפתיו ויחשוב כאילו שכינה כנגדו, ויסיר המחשבות המטרידות אותו עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו, ויחשוב אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם כמה היה מסדר ומכוון דבריו, וקל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא בוחן לבבות וכליות

סגולה להעביר מחשבות זרות בתפילה, קודם התפילה יעביר ג’ פעמים יד ימינו על מצחו ויאמר כל פעם לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי, ואם תבוא לו מחשבה זרה בתוך התפילה ישתוק מעט ויהרהר הפסוק הזה

 חידה

כשעומד להתפלל שמונה עשרה, יכווון רגליו כאילו אינם אלא רגל אחת צמודות בשווה, להדמות למלאכים שכתוב בהם ורגליהם רגל ישרה, והטעם לכך הוא כדי שיסיר המחשבות מלבו וירגיש כאילו הוא ממלאכי השרת

חולה יכול להתפלל אפילו שוכב על צדו ודוקא כשיכול לכוון בתפילה

צריך לכוון פירוש המילים שמוציא בשפתיו ויחשוב כאילו שכינה כנגדו, ויסיר המחשבות המטרידות אותו עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו, ויחשוב אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם כמה היה מסדר ומכוון דבריו, וקל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא בוחן לבבות וכליות

סגולה להעביר מחשבות זרות בתפילה, קודם התפילה יעביר ג’ פעמים יד ימינו על מצחו ויאמר כל פעם לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי, ואם תבוא לו מחשבה זרה בתוך התפילה ישתוק מעט ויהרהר הפסוק הזה