פרשת תצוה 5776

peninei hamizrach

5776 פרשת תצוה

שרשרת התורה

“וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה” רמז כי האפוד מכפר על עבודה זרה. כי בעבודה זרה מחשבה רעה מצרפה למעשה, וזהו שאמר וחשב אפודתו – מחשבת עבודה זרה – כמעשהו – שגם המחשבה היא כמעשה

מרן החיד”א כתב בשם הרב אפרים ז”ל פירוש אחר לפסוק, וחשב אפודתו – מחשבה טובה הקב”ה מצרפה למעשה. וזהו כמעשהו ממנו יהיה שנותנין לו שכר כעושה מעשה.

לפי דבריו הסביר מרן החיד”א את מה שאמרו המפרשים טעם למחשבה טובה הקב”ה מצרפה למעשה אבל מחשבה רעה אין הקב”ה מצרפה למעשה, חוץ מעבודה זרה שמחשבה זרה נחשבת כמעשה. שכתוב באיוב “ה’ נתן וה’ לקח” אמרו רבותינו ז”ל למה כתוב וה’ לקח בהוספת אות “ו”? משום שלענין הטובה ה’ ברחמים בעצמו נותן, אבל לענין שאינו טוב ה’ ובית דינו. והנה כיון שהקב”ה עצמו נותן הטובה והוא יודע מחשבות אדם לכן נותן על זה טובה. אבל מחשבה רעה שה’ ובית דינו, אין בית הדין יודעים מחשבות אדם, ואנו בנים למקום ואין אב מעיד על בנו הלכך אין מחשבה רעה מצורפת למעשה כי אין בית הדין יכול לדון על שאינו יודע. אבל בעבודה זרה, יצא מכלל בן של הקב”ה ולכן ה’ מעיד עליו שחשב מחשבה זרה ומצטרפת למעשה.

וזה מה שכתוב בפסוק וחשב אפודתו – שמחשבת תיקונו וקישוטו למצות – כמעשהו מצורפה למעשה ואם תשאל למה רק מחשבה טובה מצורפת ולא מחשבה רעה – ממנו יהיה – כי הטובה ה’ משלם בעצמו מה שאין כן הרעה. עד כאן דברי קדשו

וראיתי לבן איש חי בספרו בניהו על הש”ס שפירש את המשנה רבי חנניה בן עקשיה אומר רצה הקב”ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שהכונה שכיון שהקב”ה מצרף מחשבה טובה למעשה הלכך הרבה להם לישראל תורה ומצוות שכל מחשבה טובה היא כמעשה הרי שיש רבוי מצות ומעשים טובים.

ולפי דברי החיד”א הנ”ל שהטעם שמחשבה טובה היא מצורפת למעשה, היא מפני שה’ בעצמו נותן הטובה, אפשר לפרש את המשנה “לפיכך הרבה להם” שה’ עצמו הרבה להם כי הוא בעצמו קורא לבבות ומצרף מחשבה למעשה.

נלמד מכל האמור עד כמה הקב”ה רוצה שנזכה במצות ורוצה להטיב לנו עד שמצרף לנו מחשבה טובה למעשה, אבל לענין רע אינו מעיד לבית דינו על מחשבה רעה מאהבתו אותנו.

צמיד התורה

ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. אמרו חז”ל כי נר מצוה ותורה אור, כל העושה מצוה מגנה עליו לפי שעה כמו נר שדולק לפי שעה (כלומר לזמן מועט) וכל הלומד תורה מגינה עליו לעולם כאור שמאיר לעולם ואינו כלה. ולכן כתוב כי נר – מצוה, ותורה – אור.

כתב מרן החיד”א בשם רבי יוסף מטראני ז”ל שישנה מצוה אחת שנרה מאיר לעולם, והיא, המשתתף עם תלמיד חכם בלימודו כמו יששכר וזבולון שהיו שותפים זבולון עבד ופרנס את יששכר, ויששכר למד תורה ועלה לזבולון כאילו הוא למד בעצמו. זו היא עיסקא הנקראת יששכר וזבולון, והיא נעשית כמו קנין שזבולון קונה מיששכר חלק מלימודו. מצוה זו מגנה על העשיר לעולם שהרי יש לו חלק בלימוד התורה והתורה נמשכת לעולם.

ובזה פירש את הפסוק ויקחו אליך “ויקחו” מלשון קנין, “שמן זית זך” הכונה לתורה שיקנו תורה שהיא שמן זית זך, ועל ידי זה “להעלות נר תמיד” שמצוה זו שתומך התלמיד חכם, שהיא משולה לנר להעלותה לדרגת תמיד שכיון שקנה את התורה עכשיו הנר ידלוק תמיד, המצוה תאיר לו תמיד.

מעשה אבות

פעם בא אברך לפני הרב מרדכי שרעבי זצ”ל, היה זה אברך מצוין שנון וחריף שנטרד בענין מסוים, דאגותיו לא הרפו ממנו והוא נסה בכל כוחותיו להחלץ מהן, אך הבעיה החריפה וגרמה לו עגמת נפש מרובה עד שכמעט נטרפה דעתו.

נכנס הלה אל הצדיק ושאלו מה לעשות. אמר לו הרב שרעבי “כדי לשוב לשלות חייך יש לך תקנה אחת ויחידה, והיא שבמשך שבוע שלם לא תדבר ככל וכלל שיחת חולין, לא דברים בטלים וכל שכן שא תדבר דבורים אסורים, מלבד למוד התורה ותפילה. אם תעשה כך, מבטיחך אני, שתחזור למצבך הקודם וזאת התקנה היחידה כדי להשיב לך צלילות דעתך.

יצא האברך מאת הצדיק ודעתו נחושה עליו שלא לשוחח עם הבריות בדברי בטלה הוא שמר את פיו ולשונו מכל משמר ומיד בתום השבוע הרגיש שנוי יסודי במצבו דעתו נתישבה עליו ושם לפקחותו ושנינותו כמקודם

דבר הלכה

בית כנסת ובית המדרש נקרא “מקדש מעט” ולכן מצות לירא מן המקדש נוהגת בזמן הזה בבית כנסת בבית המדרש, ולכן ראוי ליזהר בכבודם ולשבת שם באימה וביראה. והנוהגים בהם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר “מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי” ובזוהר הקדוש הפליג מאוד בענשם ואמר שהמדבר בבית כנסת דברים הטלים אין לו חלק באלוקי ישראל.

מותר לחשב חשבונות של מצוה בבית כנסת ובבית המדרש כגון קופה של צדקה או פדיון שבויים והכנסת כלה.

חידה

בפרשת השבוע אין שמו של משה רבינו מופיע תמצא רמז לשמו בפרשה?