פרשת בהר 5776

peninei hamizrach

5776  פרשת בהר

שרשרת התורה

“את כספך לא תתן בנשך ובמרבית” וגו’ “אני ה’ אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים” וגו’.  כתוב בתורת כהנים “אני ה’ אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם” – “על תנאי כך הוצאתי אותם מארץ מצרים, על תנאי שתקבלו את מצות ריבית, שכל המודה במצות ריבית מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות ריבית כאילו כופר ביציאת מצרים”.

והרמב”ם כתב כל הכותב שטר רבית, הרי זה ככותב ומעיד עליו עדים שכפר בה’ אלקי ישראל. וכן כל הלוה ומלוה ברבית בינן לבין עצמן הרי הן ככופרים בה’ אלקי ישראל וכפרו ביציאת מצרים. שנאמר את כספך לא תתן בנשך וגו’ אני ה’ אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ע”כ ובשלחן ערוך כתב כל הנותן ברבית נכסיו מתמוטטים וכאילו כפר ביציאת מצרים ובאלקי ישראל ע”כ

וכתב האלשיך הקדוש טעם למה נקראים המלוים ברבית כופרים ביציאת מצרים, משום שהמלוה ברבית הוא יורה כי הריוח וההצלחה תלויה בטבע, שממון מרויח ממון, ולכן מלוה ברבית, ואינו חושב שהקב”ה מוריש ומעשיר בהשגחה, ואם כן הוא כופר באלוקי ישראל שהוא לבדו משגיח בברואים ומפרנסם, וכופר ביציאת מצרים כי שם היה המופת גלוי לכל העמים, שאין דבר בטבע כלל, כי אז ה’ שינה כל טבעי העולם, הפך את היאור לדם וכו’ מכת ברד חושך וכו’ קריעת ים סוף ועוד.. ואין טבע העולם עומד בפני הקב”ה. ואם כן אדם זה שמלוה ברבית כנגד רצונו של הקב”ה חושב שהטבע מביא הצלחה, וזה הפך ממה שלמדנו מיציאת מצרים.

ובזה יובן כי במתים שהחיה יחזקאל הנביא לא קם איש אחד שהיה מלוה ברבית, מפני ששם מבטחו על הטבע, אם כן בדרך הטבע אין תחיית המתים לכן לא חי.

ומדבריו נלמד סמיכות ענין הריבית בפרשתינו לענין שמיטה, שענין השמיטה שנשים על ה’ יהבינו ומבטחינו, ולא נעבוד את השדות וכרמים בשנה השביעית, והקב”ה יתן לנו בשננה השישית פי שנים. ולכן ריבית נסמכה לשמיטה כי ענינם אחד.

(ואף על פי שאינם סמוכות ממש ששדה אחוזה ביניהם? אפשר לומר כי מענין לענין באותו ענין שעכשיו שלמדנו על שמיטות ויובלות למדנו גם כן שדי אחוזה ויש בשדי אחוזה מהלכות ריבית (יו”ד קעד סעיף א’) ובערוכין דף לא אמרו ששדה אחוזה ריבית קצוקה והתורה התירתו. אם כן שייך ללמדו ביניהם)

צמיד התורה

“ועשיתם את חקותי ואת משפטי תשמורו וגו’ וישבתם על הארץ לבטח. ונתנה הארץ פריה וגו’ וישבתם לבטח עליה”.

צריך להבין מדוע פעמיים אמרה תורה וישבתם לבטח לא די בפעם אחת? מה הצורך לחזור על ההבטחה?

מסביר ה”כתב סופר” כי הנה בשתי אופנים אין בני מדינה יושבים בנחת ובשלווה, בהשקט ובביטחה, א’ כשיש חסרון בפרנסה אז עיני בריה צרה בחברתה, (אנשים נעשים צרי עין) וגורם מחלוקות ומריבות, גזלות וחבלות. אבל בעת כזאת שאין פרנסה אין טעם לחוש למלחמה כי אין אישאשר בארץ אשר ירצה לבוא למדינה ולכבשה אם אין בה אפילו לחם לאכול.

אמנם כאשר הארץ מבורכת ולכולם די, אזי צריך לחוש אז למלחמה, כי יבואו זרים ויבוזו, כי יחפצו בארץ מבורכת.

ועל כן אומר הכתוב “ועשיתם את חקותי וגו’ וישבתם על הארץ לבטח”. והטעם שישבו בטח יען “ונתנה הארץ פריה” ולכן לא יהיו מחלוקות וגזילות, אבל יש לחשוש לאויבים, לכן חזר והבטיח “וישבתם לבטח עליה”.

מעשה אבות

מעשה שסיפר נכדו של רבי עקיבא איגר זצ”ל, על מר סבו. היה אדם עשיר שמת בעיר פוזנא שרוב נכסיו היו מרביות שלקח מאנשים. ולר רצו החברא קדישא להתעסק בגופו ולקברו, אלא אם כן יתנו בניו סך אלף רובל עבור הקבורה. והדבר חרה לבני העשיר מאוד, והלכו להתלונן אצל הנסיך. שמע הנסיך וצוה לקרוא לרבי עקבא איגר, ודיבר עם הרב קשות, ושאלו למה יעשו עולה לקחת כל כך הרבה מעות עבור חלקה קטנה של קרקע?

ענה הרב לנסיך, בתלמוד שלנו כתוב המלוה ברבית אינו קם ךתחיית המתים והנה עשיר זה רוב עושרו היה מרביות, והנה כאשר ימות אדם אנו לוקחים ממנו מעות קבורה דבר מועט, כי מחכים אנו לתחיית המתים בקרוב, ואז יחזירו לנו הקרקע, לא כן האיש השה שאינו עומד בתחיית המתים, הרי מוכרים לו הקרקע לעולמים, לכן הקרקע שוה כל הכסף שמבקשים. וייטב הדבר בעיני הנסיך.

דבר הלכה

שיעור מים לנטילת ידים היא רביעית. אף על פי כן יזהר ליטול בשע ואותם אנשים שלא נוטלים כראוי עונשם מרובה שיוצא שאוכלים בלא נטילה וגם מברכים ברכה לבטלה

צריך ליזהר בנטילת ידים, שכל המזלזל בנטילת ידים חייב נידוי, ובא לידי עניות, ונעקר מן העולם.

יזהר להפך ידיו בשעת נטילה אנה ואנה כדי שיבואו המים על כל היד.

חידה

שיעור מים לנטילת ידים היא רביעית. אף על פי כן יזהר ליטול בשע ואותם אנשים שלא נוטלים כראוי עונשם מרובה שיוצא שאוכלים בלא נטילה וגם מברכים ברכה לבטלה

צריך ליזהר בנטילת ידים, שכל המזלזל בנטילת ידים חייב נידוי, ובא לידי עניות, ונעקר מן העולם.

יזהר להפך ידיו בשעת נטילה אנה ואנה כדי שיבואו המים על כל היד.