פרשת במדבר / חג השבועות 5776

peninei hamizrach

5776  פרשת במדבר / חג השבועות

שרשרת התורה

מעשה בעשיר אחד שהלך ברחובה של עיר ופגשו עני מרוד אחד,  סיפר לעשיר את מצבו הכלכלי וכי הגיע לפת לחם, אולם המשיך העני “עתה הזדמן לי עיסקא שאוכל להשקיע בה והיא קרובה לשכר, ובע”ה אוכל לשקם את עצמי והטיב מצבי על ידי עיסקא זו. אבל אין בידי את הסכום הדרוש להשקיע בעיסקה הנ”ל, ולכן הנני מבקש ממל אדון נכבד הלוה לי סך הנדרש ואשלם לך עד הפרוטה האחרונה”. שמע העשיר את דברי העני, ודבריו נגעו אל לבו, אמר: כאלה סכומים של כסף אין בידי כאן ברחובה של עיר, אבל אם תבוא אלי לביתי בשעת ערב אלוה לך את כל הסכום הדרוש בשמחה”.

ויהי ערב ויהי בוקר והעני לא הגיע, תמה העשיר, “הרי העני הזה צריך את הכסף בכדי להשקיע בעסק, למה לא בא אל ביתי להלוות הכסף? וודאי משהו קרה ונאלץ לא לבוא”. שוב יצא בעשיר לטייל בשוק ומצאו העני הנ”ל, ושוב סיפר לו את מצבו ובקשו לעזור לו, העשיר אמר לו “הרי אמרתי לך לבוא אלי אתמול ולא באת תבוא הערב, אני אחכה לך”.

ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי, והעני לא בא! כאשר פגשו העשיר אותו יום בעיר, העני התחיל לספר את ספורו, הפעם קטעו העשיר ואמר לו, “פעמיים חיכיתי לך, אני אדם עסוק ואתה מהתל בי עזוב אותי לנפשי”! בכך עזב את העני.

החפץ חיים מסביר כך בעונות הרבים עושים הרבה אנשים, באים לבית הכנסת מתפללים לה’ ואומרים ותן בלבו בינה להבין להשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות את כל דברי תלמוד תורתך וכו’, ובשמים רוצים לתת לנו את הכחות והבינה, אבל לא באים ללמוד בבית המדרש, וכך יום יום הדברים חוזרים על עצמם ה’ ישמור שלא נהיה כאותו עני מסכן!

עתה לפני חג השבועות חג מתן תורה כדי לנו לקחת על עצמינו ללמוד תורה ולו כמה דקות ספורות ביום

צמיד התורה

ואלה תולדות אהרון ומשה ביום דיבר ה’ וכו’, פירש רש”י שבני אהרון נקראים בני משה שלמדם תורה.

שואל מרן החיד”א והרי כל בני ישראל נקראים בניו של משה לכך שלמדם תורה ולמה דוקא בני אהרן?

כתוב בגמרא נפלו בשבי פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו, דאביו הביאו לעולם ורבו הביאו לעולם הבא, ואם היה אביו חכם פודה את אביו תחילה. וכתב החיד”א נראה שאם רבו היה גם רבו של אביו אף על פי שאביו חכם פודה את רבו קודם שהוא ואביו חייבים בכבודו.

והנה בני אהרון, אהרן היה חכם וגם רבם ואם כן יאמרו שבני אהרן אינם חייבים בכבודו של משה רבינו כשיש להם כבוד אביהם אהרן, לזה אמר שלא רק שכל ישראל חייבים בכבודו של משה לפני אביהם, אלא החידוש הוא לבני אהרן, ולזה אמר תולדות משה גם כן, ואמר גם ביום דיבר ה’ אל משה בהר סיני, שהדיבור היה למשה ומשה לימד את אביהם, ונמצא שאביהם גם כן חייב בכבודו של משה רבינו

מעשה אבות

משפחה חרדית אחת המקפידים על קלה כבחמורה, שהכירו בהשגחה עליונה זוג עולים חדשים ערירים מרוסיה, שהיו שניהם רואים יודעי שם. מחמת האנטישמיות שבאותה עת לא יכלו לעסוק בגלוי ביהדות, אבל תמימותם ותשוקתם הרוחנית לא כבתה. ובהשפעת המשפחה החרדית החלו אט אט להתקרב לתורה ולמצות. הם הוזמנו כסדר לסעודות שבת ויום טוב לאותה משפחה, ושם היו שוחחים רבות בסעודות אלו באמונה והשקפה.

כך התנהל הכל במשך שנתיים, עד שבאחת השבתות נחלה האישה בעלת הבית החרדית אכזבה קשה שגרמה לה לסערת רוח גדולה. היה זה כשיצאה אל המרפסת בדיוק בשעה שעזבו בני הזוג את ביתם בתום סעודת שבת, והנה רואה היא להפתעתה את הבעל הרופא עומד ברחוב ומנופף בידו לעבר מונית ולפת, וכך בלא היסוס עלו שני בני הזוג אל המונית בנסיעה חצופה בריש גלי, וברמיסת כבודה של שבת!

המחזה שראתה קומם אותה מאוד, “הרי עובדים אנו כאן איתם ומשוחחים על חשיבות השבת איתם! והם אף העמידו פנים שאכן הדברים מקובלים עליהם וסיפרו שהם החלו לשמור שבת כהלכתה, והנה מתברר שלא כך. כנראה הם רק נהנים מסעודות שלנו ומהחברה וזהו. הרי אם מיד ביוצאם מבתינו נסעו במונית וודאי היה להם כסף לכך כבר אצלינו בבית, אז הארנק עם כסף עליהם כל הזמן הזה. איזה רמאים”! החליטה האישה ברוב כעסה.

בו במקום הוחלט על ניתוק הקשר לחלוטין!

חלפו כעשרה חודשים והנה נפטר הרופא הרוסי, כשהגיעה השמועה המצערת אל האישה החרדית, חשבה שמן הראוי לגשת לנחם את הרופאה בצערה הגדול! בהגיעה לביתה מצאה שם כמה נשים שסובבו את האלמנה, הן לא שמו לב בכניסתה, ושמעה מהרופאה מספרת את נסיבות פטירת בעלה המונח. “זה כמה שנים שחזרנו בתשובה ובשנתיים האחרונות התחלנו בשמירת השבת בשלימות, והנה לפני כעשרה חודשים התארחנו לסעודת שבת אצל משפחה חרדית שקירבה אותנו מאוד, אולם באותה שבת לא חש בעלי בטוב, ביו לו כאבים בחזה, והוא חשש שזה התקף לב ל”ע. כשיצאנו מבית המשפחה המארחת התגברו הכאבים, ודקירות הלב הלמו בעוז.

בהיותו פרופסור, הבין בעלי שהוא לקה בהתקף לב, ושעליו לסור מיד לבית חולים, מיד עצרנו מונית והסברנו לנהג את המצב ושניתן לו שכרו אחר השבת. ומאז השתנו בבת אחת חיינו, כשאנו חולקים את עשרת החודשים האחרונים לחיי בעלי בין הבית לבית חולים”

שמעה האישה החרדית, ניגשה אל האלמנה ונפלה על פניה, בהשתתפות הצערה, ביקשה מחילה מקרב לב, וסיפרה לה דברים כהווייתן, מה חשבה כאשר הם נסעו לפיקוח נפש.

דבר הלכה

נהגו בכל תפוצות ישראל להיות ערים בליל חג השבועות ולעסוק בתורה עד עלות השחר, וכתוב בזוהר הקדוש “כל אלו שמתקנים התיקון בלילי הזאת ושמחים בו, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזכרונות, והקב”ה מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים של עולם העליון”. ועוד כתוב בספרים הקדושים שכל מי שלא ישן בלילה הזאת אפילו רגע אחד ויהיה עוסק בתורה כל הלילה – מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא. והטעם שנשארים ערים לפי שבעת קבלת התורה היו ישראל ישנים כל הלילה והוצרך הקב”ה להעירם על ידי קולות וברקים, ולכן מתקנים את זה על ידי הלילה הזאת.

תפילת שחרית ומוסף יתפלל בהתלהבות וזריזות, כדי שלא תחטפנו שינה באמצע ויבא לידי טעות, ויש נוהגים לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, ואין זה מנהג נכון, ואם העולה לתורה הוא אביו או רבו, יעמוד מיד עם עלותו לתורה, שעל ידי כך ניכר שעמידתו אינה משום עשרת הדברות, ויחיד שנמצא בבית כנסת שנוהגים שהקהל עומדים השעת קריאת עשרת הדברות, ואין לאל ידו לשנות את מנהגם – יקדים לעמוד בתחילת קריאת הפרשה, או לכל הפחות יעמוד בתחילת קריאת העולה לספר תורה שהוזמן לקרוא בפרשת עשרת הדברות, כדי שלא יהיה כיושב בין העומדים וכמזלזל בקדושת עשרת הדברות.

חידה

מדוע קוראים פרשת במדבר כל שנה לפני חג השבועות ולעולם אין פרשת במדבר נופלת אחרי חג שבועות?

תשובה לשל שבוע שעבר:

כתוב או דדו או בן דדו יגאלנו

 דדו אותיות דוד


חג השבועות

שרשרת התורה

חג השבועות נקרא “עצרת” ביאור נפלא על דרך הרעיות לפשר השם עצרת שנתנו חז”ל לחג השבועות, אמר הגאון רבי שמואל דוד וואלקין אב”ד לאקאטש:

עצרת היא מלשות עצירה שהיא תנאי קודם לקבלת התורה, כי לא יתכן לקבל תורה אם חסר לאדם הכוח לעצור את עצמו, לכבוש את יצרו ולרסן את תאוותיו. ראשית חכמה היא שלא יהיה האדם נמשך אחר שרירות הלב, אלא להתגבר על רצונותיו.

ולכן מיד כשנגשו בני ישראל לתחתית ההר לקבל את התורה, נאמרה להם מצות הגבלה, דהיינו שלא יעלו להר סיני, וכן נצטוו “אל תגשו אל אשה” כי בטרם קבלת התורה יש לעצור ולגבור על הרצונות העצמיים ותאוות הגוף.

ולכן אחר שנתבאר לנו שכל תוקפו של מתן תורה בוא בכדי שנלמד לשלוט על עצמינו לעצור את עצמנו לכן נקרא בשם “עצרת”

הנה לפני מספר שנים סיפר לי מורי, שפעם נתקל בבעיה קשה שהיה עליו ללכת ולהתייעץ עם הרה”ג רבי עובדיה יוסף זצ”ל בתום הפגישה סיקש ממנו גדול הדור שיחזור שוב למחרת ויודיע לו התוצאות. למחרת חזר מורי לביתו של גדול הדור ושם קבלו בנו רבי משה שליט”א, אמר לו כי הרב עכשיו בפגישה עם הרה”ג שלמה עמאר שליט”א, והזהירו כי מיד כשיצא הרב עמאר מחדרו של גדול הדור מיד יתחיל לדבר כבר מפתח הדלת שאם לא הרב ישקע בלימוד.

סיפר מורי “כשיצא הרב עמאר מהחדר הנהנתי בראשי בכבוד לעברו, ומיד אחר כך התחלתי לדבר עם הרב עובדיה יוסף, אך כבר מאוחר מדי היה הרב כבר היה שקוע בלימודו ולא שמע אותי, הלכתי אל בנו רבי משה, וסיפרתי לו, כעס עלי, אמרתי לך לדבר מיד עכשיו מה נעשה? כולו לבן נכנס בשקט אל חדרו של הרב עובדיה ובקול רועד קרא אבא.. אבא.. אבא.. כך והרב לא שמע אותו עד שהיה צריך להגביר את קולו ושמעו הרב הרים את ראשו בבהלה ואמר מה קרה מה קרה!?”

מורי לקח מכאן לקח עד כמה צריך אדם לעצור את עצמו ולשים גבולות בכדי שילמד תורה כי אם לא כן כל דבר קטן או גדול יטרידו מלימוד התורה

צמיד התורה

כתוב במדרש: בשעה שקבלו ישראל את התורה, נתקנאו אומות העולם, מה ראו אלה (בני ישראל) להתקרב מן האומות, אמר להם (הקב”ה) הביאו לי ספר יחוסין שלכם, שנאמר הבו לה’ משפחות עמים, כשם שבני מביאין ויתילדו על משפחותם, לכך מנאן בראש הספר הזה, (בסוף ספר ויקרא כתוב) אלה המצות אשר צוה ה’ בהר סיני ואחר כך (בפרשת במדבר) שאו את ראש שלא שכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין, עד כאן.

אפשר שלכן פרשת במדבר לעולם תקדים את חג השבועות בכדי שבני ישראל יקראו את ספר היוחסין שלהם לפני קבלת התורה.

אכן יש לשאול מה יתרון יש ביוחסין שרק על ידי יחוס קבלו בני ישראל את התורה? הרבה תשובות נאמרו בדבר, הגאון רבי ישראל יעקב פישר ראב”ד העדה החרדית ירושלים ביאר הדברים בטוב טעם. הנה קבלת התורה לא היתה על הדור ההוא בלבד, אלא על כל הדורות, כי אחרת אין זו קבלה, ואיך מתקיימת קבלה זו? על ידי והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה’ בחורב, וכדברי הרמב”ן ז”ל והתועלת במצוה הזאת גדולה מאוד כי כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו יידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק, כאילו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל. ולכן לא יהיה להם ספק כלל בעדותינו שנעיד להם.

אבל כל זה רק יועיל אם הבנים מחשיבים את אבותיהם ומכירים כי הם גדולים ונכדים מהם, כמו שאמרו אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם אם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים. ואם אנו במצב כזה שלא מחשיבים את הדורות הראשונים אפילו אם נאמין להם שהתורה נתנה אבל יאמרו אין התורה אלא לזמנם ח”ו, ולכן היה חשוב שנביא את ספר היוחסין כי כך נזכור מי היה הדור הקודם ונשאף להיות כמותם, כמאמרם מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי.

ועל פי דרכו נבין את ר”ת אם בחוקותי תלכו ואת מצותי ר”ת אבותם שאדם שרוצה ללמוד איך להתנהג בדרכי התורה ולשמור את המצות צריך שעיניו יהיו תלויות באבות העולם, והדורות שקדמו לו רבותיו ורבותיהם וכו’.

מעשה אבות

הרב עזרא עטיה היה מדריך את תלמידי ישיבת פורת יוסף כיצד ללמוד.

פעם סיפר הרב ציון לוי זצ”ל, רבה של פנמה, שבצעירותו למד בחברותא עם מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ”ל, השניים היו מרבים לעיין בספר ‘צפנת פענח’ לגאון רבי יוסף רוזין מרוגוצ׳וב ויורדים לעומקו.

באחד הימים נתקלו בקטע קשה במיוחד, הם ניסו להבינו ועיינו בו במשך שעות ארוכות אך העלו חרס בידם, שלושה ימים ימים ישבו והתעמקו בדברי ה’צפנת פענח’ אך לא הצליחו להבין את הדברים.

משהבחין בכך הרב עזרא עטיה, שלח את הרב לוי לעיין בתוספות מסוים במסכת עבודה זרה, רבי לוי לא הבין הקשר בין התוספות לדברי ה’צפנת פענח’ וביקש מראש הישיבה הסבר.

כיצד סיימו התוספות את דבריהם? שאל הרב, הם נשארו בצריך עיון! השיב רבי לוי.

האם אחרי הצריך עיון מסתיימים דברי התוספות!? המשיך ראש הישיבה לשאול, האם לאחר מכן הפסיקו התוספות ללמוד משום שלא הבינו דבר מה!? גם אתם, אף אם לא ירדתם לעומקם של דברים, אל לכם להתעכב לאורך זמן המשיכו הלאה.

דבר הלכה

ישתדל לחדש איזה חידוש בתורה, והוא סימן טוב להתחיל לחדש ביום מתן תורה – לכל השנה, ואם לא יודע לחדש ישתדל לשמוע ללמוד חידוש שלא ידע מקודם.

נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות, ומצאו על כך רמז בתורה “בהקריבכם מנחה חדשה לה’ בשבועותיכם” – ר”ת חלב. ונהגו לאכול דבש וחלב מפני שהתורה נמשלה לדבש וחלב. וגם בזמן הזה מצוה מן התורה לקיים מצות “ושמחת בחגיך” באכילת בשר ושתית יין, ומי שאינו יכול לאכול בשר בהמה מטעמי בריאות או כשרות – יאכל בשר עוף, ולא יאכל מאכלי חלב אלא עד שיעברו שש שעות מזמן אכילת הבשר, ומנהגינו לאכול תחלה מאכלי חלב, ואחר קינוח והדחת הפה כדת – אוכלים מאכלי בשר, ומצוה לשמח את הנשים בבגדים ותכשיטים נאים, ואת הקטנים בקליות ואגוזים מגדנות וממתקים.

 

חידה

חג השבועות הוא חג מתן תורה

 אבל בתורה לא מוזכר מתן תורה בשבועות,

 תאמר מדוע?